תכנית המענקים החדשה של בנק לאומי, שקובעת כי המנהלים ישלמו במקרה של הפסדים, עשויה לקבוע רף נורמטיבי חדש לבכירי המשק כולו. מצד שני, רק בחינה שקולה ולאורך זמן תעיד אם אכן מדובר בשחר של יום חדש. חובת ההוכחה מוטלת על לאומי

* * *

סוף סוף! פעמי משיח! אם תתממש תכנית המענקים החדשה של בל”ל, לפיה שיעור תשואה הנמוך מרף מסויים יגרור מענק שלילי לחובת הבכירים, הרי שלפנינו לא פחות ממהפיכה באופי ההטבות לבכירי הבנק, שעשויה לקבוע רף נורמטיבי חדש לבכירי המשק כולו, במישור הארגוני, האתי, השיווקי והפסיכולוגי.

 

המישור הארגוני

עד כה ראינו לרוחב התאגידים המובילים במשק, חוזי-עתק משופעים במצנחי זהב, המוגדרים בגלוי כבלתי-תלויים באיכות התפקוד המקצועי, האישי, הארגוני והכספי. עצם התפקיד הקנה את הזכויות הכספיות, ממש מרגע הכניסה לתפקיד נמנו ההטבות, וכל פיטורין דינם היה כהתפטרות. ממש סידור נוח.

 

עצם יצירת זיקה בכלל, וכספית בפרט, בין ההתנהלות המקצועית האישית של מנהלים בכירים, לבין ביצועי התאגיד (במקרה זה, בנק) לבין גובה התגמול האישי הנגזר מהם, היא כשלעצמה מהפיכה.

 

זיקה זו היא צורך בסיסי של ארגון הרוצה לייצר מחוייבות אישית ואף אחריות אישית של בכיריו לו עצמו, ומתוך כך גם לעובדיו הזוטרים יותר. שהרי הצלחה ארגונית היא היסוד היחיד לפרנסתם של אלה, בעוד הבכירים ימצאו בקלות, יחסית, כסא מרופד אחר.

 

המישור האתי

קודם כל חשוב להבהיר: גם לאחר כל תיקון שהוא, לכל תכנית מענקים שהיא, כל עוד בבכירי הבנקים עסקינן, אין כל צורך להזיל דמעת מצוקה, או לארגן עבורם מגבית חירום. באופן מובנה ואכסיומטי, תמיד יהיו הכנסותיהם עתירות ויתירות.

 

ועם זאת, במישור האתי, גם צעדים קטנים הם בבחינת פריצת דרך, משום שהם מייצגים את ההכרה שהמצב הקיים אינו ראוי מוסרית, שנדרש בו שינוי, ושהשינוי אכן מתחיל. על כן, הם ראויים לשבח.

 

ואכן, בהחלטתה זו, מכירה הנהלת בל”ל בכך שההטבות הכספיות לבכירי הבנק – מעבר לכך שנוגדות כל היגיון עסקי בסיסי בעובדה שהן תמיד רק גדלות –  מייצגות פער בלתי-ניתן לתפיסה, בין בכירי הבנק לבין מר וגברת ישראלי, לקוחותיהם, המממנים הטבות אלה בעמלותיהם המשולמות בדם יזע ודמעות.

 

בנוסף, לראשונה מתקיימת ההכרה, שהטבות כספיות לבכירים, יכולות לנוע לשני הכיוונים. אם עד כה הבונוסים השנתיים יכולים היו לגדול הרבה, או הרבה מאד, או ממש הרבה מאד – כלומר רק כלפי מעלה, הרי שכעת ניתן יהיה, רחמנא ליצלן, גם לגרוע מהם.

 

כעת, יגלו בכירי הבנק את מה שכל שכיר או עצמאי קטנים במשק חווים על בשרם יום יום, חודש חודש ושנה שנה: בשכר או הכנסות, אין דבר כזה “רק כלפי מעלה”. כל מה שעולה, עלול גם לרדת. (טוב, חוץ מבחברת החשמל, ובמקורות, ובנמֵלים, ובאל על, ובבנקים האחרים, וברשות השידור – עזבו. עדיף שנעצור כאן. הרשימה ארוכה עד אבסורד). כלומר, יש בתיקון הנדון צעד, ולו סימבולי בלבד, לכיוון יתר-תאימות בין “האלפיון העליון” לבין “עמךָ”.

 

ולבסוף, יש בתכנית המענקים החדשה גם מעט יותר זכות מוסרית מבחינת פריצת הקלות הבלתי נסבלת של עצם ההוצאה הכספית בחברות ציבוריות, “על חשבון הברון”. שהרי בואו וניזכר לרגע של מי, לעזאזל, כל הכסף הזה – שלנו! כן, כן. שלךְ ! שלךָ ! שלי ! [לינק לטור שלי “מי שולט בבנקים-בעלי ההון או אנחנו”]

 

האם תהיתם פעם מהיכן נדיבות-הכיס הפילנתרופית של בעלי השליטה בתאגידים הציבוריים, או של הדירקטוריונים, המפזרים את הוננו אנו מן הכיס הציבורי לכיסם של הבכירים? התשובה פשוטה: זה לא עולה להם דבר. זו הוצאה מוכרת, המקטינה את סעיף ההכנסות החייבות במס. win-win לאלה ולאה. lose מוחלט לי ולך.

 

לא בכדי הדבר קורה רק בחברות ציבוריות, הנסחרות בבורסה, קרי, המגייסות כספן מן הציבור ישירות, או דרך המשקיעים המוסדיים, או בחברות ממשלתיות או ממשלתיות לשעבר, להן ועדים מיליטנטיים וקשרי הון-שלטון מפוקפקים. הראיתם פעם בעלי חברה פרטית המשלם סכומים דומים – מכיסו הפרטי –  לבכיריו המוצלחים לא פחות?

 

על רקע תזוזות מיני-מוסריות אלה, ואימוץ העיקרון “פלוס לפלוס ומינוס למינוס” המבוסס על הגיון פשוט ואתיקה עסקית בסיסית, אולי ניתן אף לקוות לכך שהפעם תצלח (לאחר שכשלה בעבר) הצעת החוק המשותפת ליו”ר ועדת הכלכלה ויו”ר ועדת הכספים, לחייב את הבנקים לשלם ריבית על יתרת הזכות של לקוחות בחשבון העו”ש [לינק]. אם אכן, הרי שהמומנטום המוסרי יצבור תאוצה משמעותית ויתממש לכדי הישג אתי חסר תקדים ביחסי בנק-לקוחות משקי הבית.

 

המישור השיווקי

מבחינה יח”צנית, זהו מהלך מבריק. שהרי מתי זוכים הבנקים לכיסוי חיובי בתקשורת? נדיר ביותר, ובצדק. והנה אתמול [בהנחה שמתפרסם מחר], הם אכן זכו. גם בצדק.

 

החדשה הנוכחית שסיפק בל”ל, בהחלט “עושה בית-ספר” למנהלי השיווק של הפועלים, דיסקונט ועמיתיהם בשאר הבנקים. אנו מחכים בסקרנות לראות איזו “קונטרא” תגיע מכיוונם. שמא יציעו מהפיכה נוספת? או רק יחקו את הנוכחית? (גם טוב).

 

המישור הפסיכולוגי 

תכנית המענקים החדשה של בל”ל מהווה ניתוץ פסיכולוגי, או לפחות סדק ראשון, בתחושת העליונות, האי-פגיעות של בכיריו. בעוד כולנו נתונים למדידה, פיקוח ובקרה, נראה שלבכירי הבנקים חיסיון ייחודי ההופך אותם למורמים לא רק מעם, אלא גם מאותה מדידה, פיקוח ובקרה.

 

חיסיון מעשי זה, יוצר, לאורך זמן, גם תחושת חיסיון פסיכולוגית שהיא יסודה הפוטנציאלי של כל שחיתות, ואם כל חטאת [לינק לפרשת דנקנר בבנה”פ]. כדרכן של האצולה והמלוכה של פעם, שבאמת ובתמים פיתחו לאורך הדורות אמונה בכחול דמם ובמוֹתָרָם על ההמון, כך אצולת הבנקים שלנו. פריצת החיסיון הזה נדרשה זה מכבר. לא עבורנו – עבורם !

 

כשבכירי הבנק יסתגלו לפסיכולוגיה המעודכנת, לפיה הם בני-מדידה, פיקוח ובקרה, כמו גם בני-ענישה כספית על כשלונות, ולא רק תגמול-הולך-וגובר-לא-קשר-לתוצאות, או אז ידם תהיה זהירה יותר וזחוחה פחות על השאלטר הכספי של כולנו.

 

אבל יש גם תהיות

ועם כל זאת, בתוך עמנו אנו חיים, ואת בנקאינו אנו מכירים, כך שבצד הפרגון המתבקש לבל”ל על החלטתו הנחשונית, עולות גם שלוש  תהיות מרכזיות, שראוי לתת עליהן את הדעת.

 

ראשית,

לעת עתה רב הנסתר על הגלוי – מבלי להיות רואי חשבון, כל הדיוט מבין ש

  1. כשאר נאמר “ייזקף”, קרי בלשון עתיד, —

ומה אם אותו בכיר עזב בינתיים או חלילה נפטר – מי יגבה את המיליונים האבודים?

ובכלל, אם כבר – האם לא יותר הגיוני לבחון בונוסים בראייה רב-שנתית ואז לתגמל לאחור?

  1. מבלי לפגוע במקצוע ראיית החשבון, שבו רבים בעלי יושרה לעילא, הרי שבכל זאת ביני אדם המה. כשלקוח ענק, עמו אתה קשור זה שנים, ועל-כן וסביר שהוא גם לקוח אסטרטגי של המשרד שלך, רוצה ששיעור התשואה המתוקנן יהיה לפחות 7% (כדי לא ליפול בטווחי התכנית החדשה לבונוס שלילי) – גם בעלי היושרה הגדול ביותר ימצא את הדרך להפוך עקוב למישור. במילים אחרות, מה הסיכוי הריאלי, שמעתה והלאה, אכן יצא שיעור תשואה מתוקנן נמוך מ-7%?

 

  1. לאור המשבר הכלכלי הכלל עולמית ולקחיו, ולאור אופיים ההפכפך ממילא של השווקים, נראה שייטב למערכת כולה, הבנקאית בתוכה, לייצר מצב פסיכולוגי של חשיבה ותיפקוד לטווח ארוך ולא רק מרבעון לרבעון.

 

לסיכום, רק בחינה שקולה של כל המישורים והתהיות שנסקרו, לאורך זמן, תעיד אם אכן מדובר ב”שחר של יום חדש”, או בספין תקשורתי מתוחכם. אז בואו נפגש עוד שלוש שנים ונראה. במילים אחרות, אנו פונים בזאת להנהלת בל”ל ומזכירים: חובת ההוכחה עליך !

(נכתב בעקבות תכנית המענקים ארוכת הטווח למנהלי בל”ל, 2010, אך תקף לחלוטין גם כיום)

לטור כפי שהתפרסם ב- Ynet

התמונה באדיבות: Photo by hin255. Stock photo – Image ID: 100187837