העולם שייך לצעירים. את זאת מגלים יותר ויותר עובדים בעשור הרביעי-חמישי לחייהם, שהם הראשונים להיות מפוטרים, והאחרונים להיות מגוייסים. לבעיה אמיתית וכואבת זו אין פתרון קסם, אך יש חמישה צעדים לשינוי הדורשים פריצה של דפוסי מחשבה, יציאה מאזורי נוחות וניתוץ של מיתוסים לגבי עולם העבודה. האם אתם בשלים לכך?

 

צעד ראשון: “דעו את האוייב” – הבינו איך המעסיק רואה אתכם
הנה התרגום העסקי השלם והלא פוליטיקאלי קורקט לערך “עובד מבוגר”, שאף אחד לא יודה בו, אך כל מעסיק חושב אותו (ולא רלוונטי כעת אם הדברים מוצדקים או לא. המציאות היא שכך הם נתפסים):

עובד צעיר עדיף על עובד מבוגר…
– כי קל יותר לעצב מישהו צעיר, מלשנות מישהו מבוגר
– כי לצעירים יש יותר אנרגיות ו”קוצים בטוסיק”
– כי לצעירים קל יותר לקבל מרות של סמכות מקצועית
– כי שווה יותר להשקיע בצעירים, ששנות עבודה רבות עדיין לפניהם
– כי צעירים הם יותר “רעבים” ולכן חדורי מוטיבציה גבוהה יותר
– כי צעירים שולטים בטכנולוגיות הכי חדישות
– כי שאר העובדים הם צעירים, כך שעובד מבוגר יצור צרימות בגיבוש הצוות
– כי העובד המבוגר ירצה יותר כסף, עבור אותה תמורה או אף פחות.

 

צעד שני: בחינה עצמית כנה – עד כמה נכון כל אחד מהסעיפים שנמנו?
תאלצו להודות, שלפחות חלק מן הדברים משקף אמת אישית, מקצועית ותעסוקתית. ואל תנסו להכחיש. זה רק ידחה את התיקון. שהרי אך טבעי הוא הרצון “להוריד הילוך” ולקטוף את הפירות על מאמצי העבר. אולם החיים זימנו לכם מהלך אחר.

אז: עד כמה אתם מתאבלים על מה שרציתם שיהיה ועל מה שיכול היה להיות, לעומת מפיקים את המיטב עם מה שיש בפועל?

סקרנות, יוזמה, לימוד מהיר, אוריינות טכנולוגית, שינוי דפוסי חשיבה ועבודה, ניצוץ בעיניים – זה מה שהמעסיק צריך. ובצדק. עד כמה אתם מוכנים לעשות שינוי אמיתי, כדי לרכוש איכויות אלה מחדש?
זה קשה אך זו גם הזדמנות.

 

צעד שלישי: שינוי דיסקט
השפה הפנימית של העובד המבוגר מחלחלת לכל אינטראקציה תעסוקתית. לכן, קריטי לבצע בה שינוי מהותי.

למשל, בראיון עבודה, למול מראיינת שהיא סטודנטית שנה ב’ בפסיכולוגיה. הסאב-טקסט השכיח הוא: “מי-זאת-הילדה-הזו-שטרם-למדה-את-מה-שאני-כבר-שכחתי-ותקבע-כעת-את-עתידי”.

תחושות התסכול ואף ההשפלה הן מובנות, אך לא מקדמות. אם אינכם יכולים להתגבר עליהן לבד – היעזרו באיש מקצוע. כי היו בטוחים, הסטודנטית קולטת אותן חזק וברור.

“זה לא פייר” אתם אומרים לעצמכם, שוב בשפה לא עסקית? זה לא רלוונטי, אנו עונים. כן/לא “פייר” הוא עיסוק לחוקרים באקדמיה. לא למחפשי עבודה.

 

צעד רביעי: לימוד שפת המעסיק
כשאתם אומרים: “אבל יש לי הרבה ניסיון”, המעסיק שומע: “אני נטוע בעבר במקום בהווה ובעתיד” ; “אני רוצה לנוח על זרי הדפנה במקום להתאמץ ולהתחיל מחדש” ; “אל תגיד לי מה לעשות – אני אגיד לך !”.

לכן, תרגמו את שפתכם לשפתו הוא ולכל הפחות תזכו בדיאלוג תעסוקתי ראשוני. הוסיפו גם שפה עסקית, והדיאלוג עשוי אף להימשך. לצורך כך, הקפידו על שפה של תפוקות (“אני יודע להשיג יעדים”), לא של תשומות (“אני מוכן לעבוד קשה”).

 

צעד חמישי: היפכו להיות עצמאים
ואם התייאשתם מכך שאינכם מצליחים להגיע אפילו לראיון, שלא לדבר על קבלה לעבודה, הרי שהכתובת כבר על הקיר. חובה לשקול בחיוב הפיכה לעצמאי. מובן שלמי שכל חייהם היו שכירים, זהו מהפך דרסטי. אך הוא אפשרי.

היעזרו במט”י באזור מגוריכם וזיכרו שלוש אמיתות: האחת, רבים כבר הצליחו בכך לפניכם, כולל כאלה שאינם טובים מכם, אז אין כל סיבה לכך שאתם לא תצליחו. השניה, מה האלטרנטיבה? עוד שנה של אבטלה? השלישית, “זה לא הגיל, זה התרגיל”.

ולבסוף, אוכלוסיה נוספת שעשויה להיתרם על-ידי המילון העסקי שלנו, היא אוכלוסיית עובדי ההיי טק שהמיתון האחרון יצר אצלה בלבול תעסוקתי, עד כדי כמיהה פתאומית לעבודה מאורגנת. שעטנז הזוי מזה לא ניתן היה לחזות, אך לפני שנה וחצי.

מבלי להביע דעה בעד או נגד מי מהשׂפות המעורבות, ההסתדרותית והעסקית, ניתן להעביר מסר תעסוקתי מאד פשוט: לא ניתן לדבר בשתי שפות כה סותרות, במקביל, לאורך זמן. צריכים לבחור.

או חוזה אישי מפנק הכולל הרבה כסף, צ’ופרים, יוקרה תעסוקתית וביקוש גבוה בשוק, יחסית לגיל לוותק ולהשכלה, בתמורה לאובדן החיים האישיים ולסכנת פיטורין תמידית בצידו, או ההיפך. בשוק העסקי, הפּוּר צריך ליפול. (לעומת זאת, בחברת החשמל, במקורות, בנמלים וברשות השידור, בהחלט ניתן גם וגם).

נציין רק שאימוץ השפה ההסתדרותית, שעשוי להיראות מושך על רגע מצוקה קשה בזמן מיתון, עלול להתגלות ככובל בזמן שגשוג. שהרי מה שהביא את עובדי ההיי טק אל התחום מלכתחילה, היא שפה עסקית אולטימטיבית של עלות-תועלת שפעלה לטובתם.

אותה שפה ממש, אם תתורגם לשפה הסתדרותית, תמשוך כעת לכיוון ההפוך. שהרי על-מנת לשמור על אותה עלות-תועלת ממש, יאלצו המעסיקים ההיי טקיים לקזז את הכסף שיצא מכיסם עקב הסכמים קיבוציים, עם אותם צ’ופרים שהיו גורם המשיכה העיקרי לתחום.

ועל-כך נאמר: היזהרו במשאלותיכם. הן עוד עלולות להתגשם.

מה שמוכיח שוב: עולם העבודה אינו בעדנו ואינו נגדנו. הוא אדיש אלינו. העקרונות המנחים אותו הם יחסי עלות-תועלת, תשומה-תשואה, רווח-הפסד. זהו. זו כל התורה. מי שלא מבין זאת, דינו להיות מתוסכל וממורמר ובעיקר להישאר מחוץ למשחק.

לעומתו, מי שכן מבין זאת, יכול גם לשחק את המשחק בכל גיל, בכל ענף ובכל מצב משפחתי, וגם לעשות זאת באופן המספק, המאתגר והמעשיר ביותר, מכל הבחינות: רוחנית, רגשית, מקצועית וכלכלית.

בהצלחה!

למאמר כפי שפורסם ב-YNET

לחלק א’ – “אמהות עובדות” דברו “עסקית”