כל קשר מיני בין בעלי תפקידים בארגון שביניהם מתקיימים יחסי מרות הוא הטרדה מינית. למי שטרם הבין מדוע, ולא הספיקו לו הקורבנות המצולקות של יצחק מרדכי, עאטף זאהר או משה קצב – אולי תעשה את העבודה חשיפת ההתעללות הממוסדת ורבת השנים בשוטרות על ידי הפיקוד הבכיר של משטרת ישראל. אבל מה בדבר קשר רומנטי אמיתי בין עמיתים לעבודה?

 

התשובה היא, שכל עוד בני הזוג הם בדֶרֶג ארגוני זהה ואין ביניהם יחסי מרות – אין כל בעיה משפטית או אתית ברומן המתהווה, אבל מסתבר שיש בעיות מסוגים רבים אחרים. ה”וולנטיין”, כמו גם חג האהבה ב-טו’ באב, הוא הזדמנות מצויינת לבחון סוגיה שכיחה ומהותית זו, ולא בזווית המסחרית – שאליה מתנגד בכל תוקף כל מי שצרכנות נבונה לנגד עיניו – אלא דווקא מזווית המעשית-תעסוקתית-פוליטית.

 

האהבה עיוורת, העבודה לא
טבעי שמתוקף העבודה המשותפת, תמיד יהיו קולגות שיתאהבו ויהפכו לזוג. אנחנו לא “משטרת אהבה” ולכן אין טעם להמליץ להימנע מכך. זה גן לא יעזור – אומרים שפיקח יוצא ממצבים שחכם אינו נכנס אליהם, אבל גם החכמים ביותר אינם יכולים לרוב לשלוט בליבם.

 

באותה המידה, טבעי הוא גם שתמיד יהיו פרידות. בדיוק כפי שגם הזוגות האוהבים ביותר בחיים נופלים בשלב כלשהו חלל לסטטיסטיקות הידועות ונפרדים – הרי שזו הסתברות ממשית גם לזוגות בעבודה. אלא שבעוד שזוגות אחרים יכולים להפריד את חייהם זה מזו – ולו בשעות העבודה – הרי לקולגות פרודים הדבר אינו אפשרי.

 

מאחר שמקום העבודה חשוב לכל אחד ואחת – אם לא מסיבות של מימוש אישי אז לפחות בשל הקיום הכלכלי – ברור שעדיף לא להסתכן בכך. יש להבין, שהמחיר של רומן בעבודה עלול להיות לא רק פרידה רומנטית, אלא פרידה מקצועית: מעטים מסכימים או יוכלים להמשיך לעבוד יחד באופן צמוד, כך שאחד מהם נאלץ לרוב לעזוב.

 

גיבוש הסכמות מראש
משום כך, אם הקשר הופך לרציני, מומלץ לשקול מהלך שאולי יראה מוזר ברגע הראשון – כפי שזוגות חותמים על הסכם טרום-נישואין כשהיחסים עדיין רומנטיים, מתוך הכרה בעובדה שהם עלולים להתהפך וכדי למזער את המאבקים ועכירות התקשורת הבינאישית לאחר פרידה – כך ניתן להגיע להסכמות תעסוקתיות בשלב שבו אתם עדיין רוצים זה בטובת זו. הסכמות אלה יקבעו מראש, מי יהיה זה שיעזוב לו הדבר יידרש – בהתאם לשורה של שיקולים, בהם:

 

א. ותק בארגון ובתפקיד: הוותיק יישאר – או דווקא יעזוב, בהתאם לשלב הבא בקריירה המיועדת.

 

ב. מרכזיות התפקיד הנוכחי עבורו: אם אחד הצדדים ממילא לא מתכוון לעסוק בתחום הנדון בהמשך, הוא יעזוב.

 

ג. הסתברות השגת הקידום: מי שכבר בתור יקבל עדיפות, לעומת מי שלא או שאין לו עדיין ההכשרה, ההשכלה והכישורים הנדרשים.

 

כל זוג יכול לבנות את מערך השיקולים שלו – אך למרבה הצער, ההסתברות שזוג עמיתים מאוהב יעשה זאת קלושה, וזאת משלוש סיבות מרכזיות:

 

1. זהו צעד חדשני ולא אורתודוקסי: מעטים מוכנים לפרוץ תבניות.

 

2. זה לא רומנטי (בדיוק כמו הסכם טרום-נישואין). הזוג מצוי בעיצומה של הרומנטיקה כך שחשיבה רציונאלית ממילא אינה בעדיפות עליונה.

 

3. בשונה מהסכם טרום-נישואין – אין זרז משפטי-קנייני ישיר כמו רכוש משותף. לכן כל מחיר תעסוקתי עתידי ישולם לא רק במלואו, אלא גם לא דווקא באופן ההוגן והראוי ביותר.

 

כך או אחרת, מומלץ באופן חד-משמעי שלכל הפחות, הסוגיה תהיה “על השולחן” ופתוחה לדיון ממשי. הדבר נכון שבעתיים לגבי בני-זוג הישגיים ומוטיבציוניים – שהקריירה חשובה לשניהם במידה רבה.

 

המעסיקים והקולגות לא תומכים? יש להם סיבות טובות
עמיתים רומנטיים במקום העבודה חושבים תמיד שמדובר בעניין אישי וכי לסביבה אין זכות להעיר עליו, אך האמת הפוכה: רומן בין עמיתים בצוות מהווה בעיה ארגונית, ניהולית, מקצועית ופוליטית מהמעלה הראשונה. לכאורה נדמה שרומנטיקה בצוות עשויה לתרום לו, אך בפועל יש לה יותר סיכוי לפגום באפקטיביות שלו. זוגיות בצוות גוררת הסחה והסטה מתהליכי העבודה השוטפים ומהדינאמיקה הבינאישית שכבר התעצבה.

 

הדבר נכון בייחוד כאשר מדובר בצוות חיובי שעובד היטב יחד להשגת המשימות, משום שהדינאמיקה הבינאישית כבר הגיעה לאיזון פורה, באופן שמאפשר לצוות לתפקד כאקו-סיסטם. כל הפרה או שיבוש שלו מצריך היערכות מחדש, שלא תמיד תגיע לאותה אפקטיביות. מדוע? הנה הסיבות המרכזיות:

 

א. בני-זוג יוצרים “קליקה” בין אם ירצו בכך ובין אם לא – היות שבני הזוג נוטים להגן ולתמוך אחד בשני באופן אוטומאטי, נשברת חלוקת הכוח המקורית בין חברי הצוות, זו שלפיה לכל אחד משקל שווה או לפחות משקל של קול אחד.

 

ב. זליגת מידע – ברגע ששני אינדיבידואלים הופכים ליחידה אחת, מותר להניח שכל מידע ארגוני או אישי שנחלק רק אם אחד מהם, זולג אוטומטית לשני. הדבר פוגע באמון בין מי שעד אז היו חברים טובים של אחד מבני-הזוג וכעת חוששים לחלוק עימם הכל.

 

ג. גם לבוס/ית יש בעיה – למעשה זו בעיה משולשת:

ראשית, אם שני בני הזוג עובדים על אותה משימה בתת-צוות, כל חבר צוות אחר שם יחוש מודר. אבל אם יפריד ביניהם, הוא יפגע בשביעות הרצון של שניהם ואולי גם יספוג בזבוז זמן ומשאבים מקצועיים מכך ששניהם ייטו לתרום או לעזור במשימת תת-הצוות האחר – ובעיני היתר להתערב.

שנית, אם בני-הזוג עובדים במחלקות מתחרות, הזוגיות עלולה ליצור תהיות גלויות וסמויות לגבי מידת הנאמנות של כל אחד מהם למחלקת המקור.

הבעיה השלישית היא פוליטית: אותה זליגת מידע פוטנציאלית שחווים החברים מסביב, חווה גם המנהל או המנהלת. כף, אם אחד מבני הזוג אינו עומד במשימותיו ויש להעיר לו – הדבר פותח באופן אוטומטי חזית גם מול העובד השני. כך, המנהל לא רק יבזבז משאבים שלו, אלא גם, בפוטנציה, יאבד את הקשר הטוב עם אותו בן-זוג, שעשוי להיות עובד טוב.

 

ד. שמועות ורכילות – במקרה שבני הזוג לא פרסמו ברבים את הרומן, עולה גם קושי ארגוני נוסף עקב פריחת תרבות של שמועות ורכילות. אם עמיתים רומנטיים יבינו כל זאת, הם גם יוכלו לשתף בדבר הרומן את הסביבה באופן מבוקר וגם לעשות מאמץ אקטיבי לנטרל ככל הניתן את הבעיות המאוד מציאותיות הללו, שהם עצמם גוזרים על סביבתם הארגונית.

 

זהירות – פגיעה בקידום
רומן במקום העבודה, עלול גם ליצור פגיעה מיתוגית שעלולה לחבל בקידום. כיצד?

א. העברת המיקוד האישי מן המקצועי אל הרומנטי – הדבר עלול להיות נכון בכל מצב של התאהבות, אך כשזו זמינה בעבודה ברמה היומיומית שכן שמושא האהבה נמצא ממש לידכם – הסכנה גדולה בהרבה. חשוב שבני הזוג יזכרו שמשלמים להם עבור ביצועים ולא עבור רומנטיקה.

 

ב. מיתוג זוגי מדלל את המיתוג הפרטני – לאורך זמן, דווקא מי מבני-הזוג שקודם לכן נתפס כמקצועי במיוחד, הוא זה שיפגע יותר. הסכם בדומה להסכם טרום נישואין, יכול כאמור לפתור בעיה זו.

 

ג. סכנה לקידום עתידי – קידום ניתן תמיד לאדם יחיד, לא לזוג. ככל שהמיתוג יתקבע בתודעה הארגונית כ”זוג”, באופן המקשה להבחין בתרומה הייחודית של כל אחד מהם ושבו נדמה כי הם מעין גשטאלט בו השלם גדול מסכום חלקיו – כך הקידום בסכנה.

לטור כפי שהתפרסם ב- Ynet

התמונה באדיבות:

Photo by patrisyu. Stock photo – Image ID: 100232874