תשמעו קטע: ניסיוני המקצועי לימד אותי, שבכל ארגון בו היחסים בין ההנהלה לעובדים מתאפיינים בעיקר בציניות, ניצול (הדדי לגמרי, אגב), חוסר אמון ואף איבה, פזורים שלטים יפים ובהם כתוב, כחלק מן הקוד האתי: "העובדים הם המשאב החשוב ביותר שלנו".
באותם ארגונים ממש, אם הם גם ארגוני שירות העושקים את הלקוחות במיני עיוותי תימחור, טירטור, ומידי פעם תספורת אג"ח טרנדית, לרוב מופיעה שורה פיוטית נוספת כחלק מאותו הקוד: "הלקוחות הם סלע קיומנו והשירות הוא לחם חוקנו" (קצת ערכתי את הנוסח, אבל אתם מבינים את הכוונה).
אלה הם גם הארגונים המקימים מרפאות שיניים לנזקקים, תומכים באלמנות ויתומים, משפצים מבני קהילה רעועים, ומשמרים זנים נכחדים. אה, כן. הם גם מקפידים על חומרים ירוקים. על-כך הם מקבלים פעם בשנה תעודה כמובילי "אחריות תאגידית" וראשיהם פורשים למעונם הצנוע להתענג על תרומתם לאנושות.
חושבים שאני ממציאה? מגזימה? בבקשה: קחו את הדו"ח ההזוי של "מעלה" וראו מי הגיעו לצמרת מדד "אחריות תאגידית" לשנת 2012: סקיילקס של בן-דב (דרכה הוא שולט בפרטנר), שטראוס, תנובה, לאומי, פועלים, דיסקונט… זה היה מצחיק, לולא זה ממש עצוב.
אז בואו נפוצץ, אחת ולתמיד, את הבלון הנקרא "אחריות תאגידית" במתכונתו המזוייפת הנוכחית, ונחשוף את האמת: תחת אדרת של "תרומה לקהילה" ו"אתיקה", מסתתרת בגידת הממשלה באזרחיה דרך תאגידי הענק, עד כדי העצמה בל תאמן לכל כשלי ההון-שלטון באשר הם.
קיים טנגו מלוטש ומסונכרן היטב, גם אם לא מכוון רשמית, של תלות הדדית, הדופקת את האזרח. הממשלה, מצידה, זקוקה לפילנתרופיה התאגידית של הטייקונים-הכוכבים ומעודדת אותה בסמוי. למה? כי כך כספי המיסים שלנו יכולים להיות מוסטים ממטרותיהם המקוריות לטובת ההוצאות הגדלות והולכות שאינן למען כלל הציבור אלא למען הכסא: עשרות שרים וסגני שרים מיותרים, נסיעות לחו"ל ושאר מנעמי שלטון, ודרישות של קבוצות לחץ המהוות לשון מאזניים פרלמנטרית.
במקביל, הטייקונים-הכוכבים רוצים להיכנס לואקום שמותירה אחריה הממשלה. למה? כי זה מעלה את קרנם בעיני עצמם ובעיני הציבור ; כי זה משמש מטהר מצפון כשזה האחרון אינו נקי ; כי זה מסיט את תשומת הלב מהעיקר שהוא התנהלות של העדר אחריות תאגידית בכל הנוגע לבניית פירמידות הזויות של חובות פנטסטיים על חשבון הפנסיה של הציבור (שזה דווקא יותר אשמת המוסדיים והבנקים, אבל זה עניין אחר) ; וכי זה קרדום פוליטי לחפור בו: לשרים בממשלה קשה יותר להתעמת ישירות עם הטייקון המממן להם, בעקיפין, במנגנון הנ"ל, את כיסאם.
כך נוצר פלונטר עצום של אינטרסים גלויים וסמויים, ישירים ועקיפים, מכוונים ומזדמנים, שהולך ומתעצם ומתבטא בכשל כולל של אתיקה מימשלית בקרב הממשלה, ושל אתיקה תאגידית, דווקא אצל החברות הכי "תורמות לקהילה". בדיוק ההיפך הגמור ממה שמדד "מעלה" מתיימר לייצג. במובן זה, לשחק את המשחק של "הובלה במדד אחריות תאגידית" הוא במקרה הטוב היתממות ובמקרה הרע – אחיזת עיניים.
והמחיר שאנחנו משלמים הוא משולש.
ראשית, הממשלה נוטשת את האזרח, ולא במימון של שירותים אולטרא ייחודיים או נישתיים לאוכלוסיות קטנות שנופלות בין הכסאות של מסננת התקציב הלאומית, אלא בלחם והחמאה של התמורה למיסים שעלינו לקבל מהמדינה: חינוך, בריאות, רווחה, קהילה, תרבות.
שנית, לואקום שנוצר נכנסים הטייקונים-הכוכבים, המממנים בפועל היבטים גוברים של חיינו, אך במהלך סיבובי יוצא שאנו משלמים להם על-כך, וביוקר רב: בתספורות, בהעמקת פעמים חברתיים, ובכך שאנו נתונים לגחמת ליבו הנדבנית של הטייקון-הכוכב. גם אם כוונתו חיובית וטהורה (ולבטח היא כזו במקרים רבים) הרי שיכולתו להמשיך להעביר את הכספים יכולה להתהפך בין ליל, אם עקב שינוי בהעדפות אישיות של מושאי-תרומה, ואם עקב ירידה מנכסיו. בהקשר זה, למשל, מותר לתהות כיום: איך תמומן בהמשך רשת מרפאות השיניים המבורכת של בן-דב לילדים מעוטי יכולת, לאור מצבו הכלכלי הבעייתי?
שלישית, נטישת הממשלה את האזרח מביאה את היחסים ביניהם להקצנה עד כדי ניכור המתבטא בהשתמטות מחובות אזרחיים כמו תשלום מיסים כחוק, שירות מילואים והצבעה בבחירות, מה שכבר קורה כיום בשכבות גדלות והולכות בציבור, ומערער עוד יותר את המירקם החברתי הטעון והשסוע ממילא שלנו.
זהו אבסורד שאין להסכין עמו!
אז בואו נעשה סדר. תאגיד לא צריך לממן את הקהילה. הוא צריך לייצר רווחים לבעליו/מחזיקי המניות. אני נוטה להאמין, לפחות לחלקם, שהם באמת רוצים לעשות, גם, טוב לכלל – פשוט צריך לדרוש מהם את הדרך הנכונה לכך: שלמו מיסים ללא להטוטנות של תכנוני מס, שלמו משכורות ראויות, שמרו על פערי שכר הגיוניים בין דרגים, שלמו לספקים בזמן, נהגו כבוד בלקוחות, ואל תנצלו לרעה את מבנה שוק ההון. זהו. זו אחריות תאגידית ביסודה. שם טמונה מירב התרומה לקהילה. והמהדרין הרווחיים במיוחד, ייטיבו לעשות אם ירחיבו את ההגדרה ויכללו בה נדבנות לפעילויות ייחודיות, התנהלות ירוקה ותרומה אקטיבית לאיכות הסביבה. את הדלת המסתובבת של תספורת אג"ח מחד ו"תרומה לקהילה" מאידך – את זה חייבים להפסיק. ומייד.
למאמר נוסף בנושא עם פירוט 6 הצעדים הנדרשים מן התאגידים הגדולים: עאלק "אחריות תאגידית"