עובדים שכירים לא מבינים למה מסרבים להם להעלאת שכר. הם נעלבים, כועסים, מורידים תפוקה – הכל במקום להבין את טעויות היסוד שלהם במהלך.
האמת היא שאף אחד לא יכול להבטיח לך לקבל העלאה גם כשתעשה הכל נכון – פשוט בחיים אין ערובות. אבל כן ניתן להבטיח לך שאם אתה מנהל את המהלך הזה באופן שגוי – בטוח שלא תקבל העלאה.
שלוש ה-טעויות שכ-ו-ל-ם חוטאים בהן:
- אי-הבנת הפוליטיקה הכלכלית של קבלת ההחלטות בנוגע לשכר
כאשר עובד מבקש העלאה, מתחיל טנגו-כוח, סמוי ברובו, בו נשקל השווי של העובד עבור הארגון. בשקלול שווי זה נכללים 3 סוגי שיקולים [בהנחה שהעובד טוב ומעלה ושאין התנגדות אישית לו]:
א. תפקודיים: התפוקות של העובד בתפקיד, כמה הושקע בו וכמה עוד יהיה צורך להשקיע כדי לקבל את התפוקות המיטביות
ב. כספיים: מה מצבו הכספי של הארגון, כמה העובד מרוויח כעת ביחס למקצועו-ניסיונו-והוותק שלו בארגון
ג. מצב ואופי השוק:
- I. האם מצב השוק בו מתפקד הארגון טוב/רע. ככל שהשוק "בעלייה", יותר קל להנהלה לאשר העלאה ולמנוע קונפליקט עם העובד, ולהיפך
II. מה שווי השוק של העובד: כמה יש לו סיכוי לקבל "בחוץ". פרמטר זה משתקלל רק אם העובד מוערך ונחוץ. ברור לכל שהשוק כיום שברירי ברובו ולכן קל להיתלות במיתון הקיים והצפוי האובייקטיבי, מה שמקשה עוד על המצב.
אם סך השיקלול הנ"ל יעלה שניתן בסבירות גבוהה להותיר את העובד בארגון, ובתיפקוד סביר ומעלה, בתנאים הקיימים, ללא העלאה – הוא לא יקבלה!
[מובן שאין מדובר על השירות הציבורי המצומצם והמורחב בו אין קשר בין ביצועים לשכר, וגם לא על חברי "מועדון" ההון-שלטון, שגם בו אין קשר כזה]
- התנהלות רגשית ורגשנית במקום עניינית ופוליטית
לחשוב שזה "אישי" במובן שזה "בעדי" או נגדי", להיעלב וכד'. זה בסדר להתאכזב, אבל גם זה לא אמור לקרות אם מתנהלים נכון. זכור: זכותכם לבקש העלאה בשכר. במקביל: זכות הבוס לא לתת אותה!
- בקשת העלאה מבלי להיות מוכנים לעזוב
אם ביקשת העלאה, סורבת ו…נשארת בארגון – העוצמה התעסוקתית שלך והיכולת לתרגמה לכסף/שכר – נפגמה. ככל שתישאר לאחר מכן – כבר תהיה בכך הוכחה למעסיק ש"כלב נובח לא נושך".
זו האמת העירומה! נשמע קשוח? מוגזם? היסחפות? אז תמשיך לשקר לעצמך.
לסיכום
א. בכל מקרה, אל תבוא בדרישה אלא בבקשה.
ב. ערוך הכנה פוליטית לפני: רחרח מה מצבך אצל הבוס/ית והיעזר במשוב רשמי שקיבלת לאחרונה, תפוקות בשטח, משובים מספקים ולקוחות וכד'
ג. אל תפעל לפני ש:
א. בדקת את שווי השוק שלך נים וחוץ ארגונית לפי הפרמטרים שנסקרו לעיל ותוך הקפדה לראות את עצמך מזווית הראיה של המעסיק ולא של אמא שלך שחושבת שאתה גאון ואין לך תחליף!
ב. יש לך תוכנית חלופית בדמות:
- I. הצעת עבודה קונקרטית
או
- II. מוכנות אמיתית, נפשית ומעשית, לחפש את מקום העבודה הבא.
ד. אל תציב אולטימטום – אלא אם אתה באמת יכול ומוכן לעמוד בו. ניתן להשתמש בנשק האולטימטום רק פעם אחת!
ה. אם עדיין אין לך הצעת עבודה קונקרטית / אינך מוכן לעזוב ואמרו לא "לא: הבן מדוע. האם ההתנגדות היא עקרונית = אתה לא ראוי לכך לדעת המחליט, או שמא יש סיבה עניינית הקשורה באי-שביעות רצון מתיפקודך ואם תשפר את הטעון-שיפור כן תקבל את רצונך.
ו. ברר מתי יוכל שוב להיפתח הדיון בנושא. אם המועד סביר בעיניך – חכה. היה מודע לכך שהתשובה שתקבל בהקשר זה עשויה להיות טקטיקת משיכת זמן. כשהמועד שהובטח יפקע ועדיין לא תאושר לך העלאה – כל מה שנאמר לעיל יהיה תקף במשנה עוצמה אם תבחר להישאר.
הארה חשובה:
תנאי חשוב לשימוש בכלים שאנו מקנים כאן הוא אתיקה אישית, תעסוקתית ומקצועית בין כל השחקנים. לפיכך:
א. גם אם התחלת לחפש עבודה בשקט ובלי לחץ כדי להרגיש את השוק ולקבל מושג על שווי השוק שלך, הקפד על המשך תפוקתיות, דיסקרטיות, ונאמנות למעסיק בכל מקרה. גם מתוך העיקרון, וגם משום שאחרת, זה עלול לחזור אליך כבומרג.
ב. אם תמצא עבודה אחרת: אף פעם אל "תדפוק" המעסיק מבחינת לו"ז לעזיבה, השלמת משימות דחופות וחפיפה עם מחליפך. כאמור, הדבר גם נכון מוסרית וגם כדאי מבחינת המוניטין שלך בשוק.
לחלק השני: מבקש העלאה? כך תדע כמה לבקש
התמונה באדיבות: Photo by saphatthachat. Stock photo – Image ID: 100396345