| אם הכותרת מייצגת אותך – יש לך בעיה. בלי פוליטיקה ארגונית אין הצלחה בעבודה. נקודה. ו…לא. אנחנו לא מתכוונים לסכינאות, אבל בראש שלכם פוליטיקה היא בדיוק כמו בתמונה, נכון? אז אתם חייבם לקרוא! |
מאת אורית-קלייר ארזי, מנכ"ל BossProblem
הטור כפי שהופיע בפרוייקט להצלחה בעבודה של בוספרובלם ב- Ynet
הרי החדשות ועיקרן תחילה: אם הכותרת מייצגת אותך – יש לך בעיה. בלי פוליטיקה ארגונית אין הצלחה בעבודה. נקודה.
המשפט הרווח הנגזר ממנה, "אני לא טוב בפוליטיקה", בצירוף ביטוי זעזוע (לעיתים צדקני, לעתים סתם מעושה) מעצם האפשרות של "להיות טוב בפוליטיקה הארגונית", הם פעמים רבות ההיפך מן הנדמה. זו אינה הודאה בהעדר מיומנות נדרשת, אלא דווקא מחמאה עצמית לא מודעת של עובדים (ומנהלים) האוהבים לחשוב על עצמם כנעלים מוסרית ואישית מהקולגות המונעים מתוך מוטיבציה בוערת ונכונות לנווט בתיחכום בסבך הפוליטי הארגוני.
במשפט הזה הם בעצם אומרים לעצמם ולסביבתם: אני, בניגוד ל"הם", לא "מתלכלך" במדמנה הפוליטית הארגונית. אני מעבר לזה. אני לא משחק את המשחק. מי שרוצה לשחקו – שיבושם לו. אני לא בעניין. אני עוסק רק בעבודה נטו.
הבעיה עם התפיסה הזו היא כפולה:
1. רמייה עצמית: אין דבר כזה "אני לא במשחק". אתה חי? אתה נושם? אתה עובד בארגון? אתה במשחק!
2. פוליטיקה ארגונית אינה בהכרח עניין "מלוכלך". כמו כל משחק – תלוי איך משחקים אותו.
ולחדשות בהרחבה.
פוליטיקה ארגונית – עניין "מלוכלך"?
הוצאת דיבתה של הפוליטיקה הארגונית היא אמנם קלה, ואולי אף פסאדו-"אנינה", כפי שהארנו לעיל, אך ממש אינה מוצדקת. למה? שתי סיבות:
1. אנו משליכים עליה את כל סלידתנו מזוועות הפוליטיקה הפרלמנטרית (אגב, לא רק אצלנו אלא בכל העולם): שקרים, חוסר יושרה, העדר ערכיות, תקיעת סכינים ועוד. סוג זה של פוליטיקה הוא אכן בזוי ובשום אופן לא המודל לפיו אנו שואפים לפעול.
2. הפוליטיקה הארגונית היא בסך-הכל המשך ישיר וטבעי לפוליטיקה של החיים. בהיותנו בני אדם, אנחנו יצורים פוליטיים. כולנו עוסקים ב"פוליטיקה" השכם והערב.
רוצים הוכחות? בבקשה:
* ארוחות משפחתיות עם המשפחה המורחבת: המארחים שוברים את הראש: מי ישב ליד מי כך שהארוחה תעבור בשלום. שהרי הדודה שושנה לא ממש מסתדרת עם שוקי, החתן של אחייניתה, ויניב, הבן של צילי מקנא בשרון, הבת של יעקב, שעברה טסט ראשון בעוד שהוא נכשל כבר פעמיים. והנה לכם כבר הפעלת שיקולים פוליטיים במשחק הפוליטי.
האם שיקולים פוליטיים אלה אינם לגיטימיים? האם לא "שווה" להפעילם ולשחק במשחק הפוליטיקה המשפחתית כדי להשיג הצלחה רגשית בערב טעון-בפוטנציה שכזה?
* סופשבוע של הזוג הצעיר לוי. בני הזוג מתחבטים בשאלה הפוליטית הסבוכה: אצל מי נאכל צהריים בשבת? אצל ההורים שלי או שלך? ואם לא בשבת, אז מוכרחים לבוא לארוחת ערב ביום שישי, כי אחרת המחיר (הפוליטי) יהיה גבוה מידי…
* וזה עוד לפני שדיברנו על ילדים, שהם הם אשפים פוליטיים באופן אינטואיטיבי, ובכלל מבלי לדעת את המילה "פוליטיקה". הם תמיד יודעים מה לבקש ממי: הם יודעים למה אימא תסכים ואבא לא, ולהיפך והם מתמרנים בין ההורים, לסבתות ולדודים במומחיות רבה ובהצלחה גדולה.
והפוליטיקה אינה מסתיימת במשפחה. היא מקיפה אותנו בתרבות כולה. הנה לדוגמא המסר הנפוץ "רזה הוא יפה", מסר אותו משדרים לנו ללא הרף ארגונים שעניינם תעשיית היופי, הביגוד ומוצרי מותרות שונים. במקביל גם משדרים לנו מה נחשב "סקסי" ומה לא, מה "cool" ומה לא.
מסר זה על נגזרותיו הנ"ל הוא אמירה פוליטית. כלומר, אמירה המבטאת אינטרסים כלכליים, שעם הזמן נטמעת והופכת לערכים חברתיים- תרבותיים המשפיעים על כל היבטי חיינו.
רובנו משחקים את המשחק הפוליטי הזה באדיקות ובהקפדה רבה. מעטים מצקצקים בלשונם ונמנעים מהשתתפות במשחק… אז למה זה משתנה כשמגיעים למשחק הפוליטי בארגון? אין כל סיבה, פרט לסטיגמות ארכאיות וחוסר הבנה של המשמעות האמיתית של פוליטיקה ארגונית.
אז מהי פוליטיקה ארגונית אמיתית?
להלן המילון השלם לפי הגדרתנו:
– פוליטיקה ארגונית:
סך ההתנהגויות, ההתנהלויות והפעולות הגלויות והסמויות של עובדים ומנהלים בעולם הארגוני, שמטרתן יצירת קשרים וטווית רשת חברתית ומקצועית כבסיס להבנה ארגונית טובה יותר של העובד/מנהל, דרכה הוא יכול לשפר את תרומתו לארגון ולמקדה, כמו גם לקבלת הכרה בתרומתו לארגון באופן מילולי (הערכה), תפקידי (דרג, תפקיד, קידום) וכלכלי (שיפור תנאים, העלאה בשכר לינק לפרק הראשון בפרוייקט).
– "השתתפות במשחק הפוליטי" היא נקיטת פעולות יזומות להשגת מטרות, למילוי צרכים (מקצועיים, אישיים, כלכליים) ולצבירת "נכסים ארגוניים".
– "נכסים ארגוניים" הם ביטויים של סטאטוס תעסוקתי: מיצוב, קידום, דרגה, היכולת להשיג משאבים ארגוניים ליחידה שלי / לפרוייקט שלי (כח-אדם, תקנים, שעות עבודה, תקציב), השפעה על תהליכי קבלת החלטות. בעגת הרחוב: המידה בה "סופרים" אותי בארגון.
המשחק
א. כן, יש בזה חלק של "משחק" אבל זו גם היתממות. שהרי כל תקשורת בינאישית מכילה חלק של משחק:
התעניינות בזולת גם כשאין לך רצון אמיתי לשמוע את התשובה, ברכת שלום לבבית גם למישהו שאתה לא ממש סובל, אמירת "אני אוהב אותך" כשרוצים להשיג משהו מבן/בת הזוג, מניפולציות גלויות וסמויות שהורים עושים לילדים ושהילדים עושים להורים…
בין אם נעים להודות בכך ובין אם לא, הרי שאין אינטראקציה אנושית נטולת מרכיבים אלה ואין סדר ציבורי וציוויליזציה בלעדיהם.
ב. השלבים בתהליך החינוך-מחדש שעובדים צריכים לעשות לעצמם:
– ההבנה שיש משחק
– ההבנה שכל עוד אתה בארגון, אתה בתוכו, תרצה או לא תרצה
– הבנת כללי המשחק (העקרונות של הפוליטיקה הארגונית זהים, אך יש וריאציות ייחודיות לכל ארגון, כפונקציה של התרבות הארגונית הספציפית שלו וכן כפונקציה של הפרסונות המרכיבות את בעלי הכח בדרגים השונים)
– הבנת הרווחים של עמידה בהם והמחירים של אי-עמידה בהם
– בחירה אישית: לשכלל את המיומנויות הרלוונטיות ולמקסם את רווחיך במשחק, או להיפך
שימוש מתוחכם במוימנויות (רצוי: במסגרת קוד ערכי אישי שלא חורגים ממנו)
ג. קריטי להפנים שגם להיות פאסיבי זה להיות במשחק, אלא שבתור סְטַטִיסְט!
לסיכום
פוליטיקה ארגונית אינה אפשרות. היא מציאות! היא אינה רשות אלא חובה! כן. חובה. של כל עובד וכל מנהל בכל ארגון, משום שאין הצלחה ואין הישג, בין אם מקצועי, אישי, עסקי או ערכי, שאינם כרוכים בהשתתפות במשחק הפוליטי.
לכן, החזקה בעמדות שליליות לגבי המשחק הפוליטי גם אינה רלוונטית וגם בולמת אותך מלהתקדם. ההחלטה שלא להשתתף ב"משחק" הפוליטי מוציאה את אותו עובד/מנהל לחלוטין מ"מגרש המשחקים" של הזירה הארגונית. כך הוא מונע מעצמו, במו ידיו, מלהיות "שחקן" בכלל ומשמעותי בפרט. הוא יהיה, במקרה הטוב, סְטַטִיסְט ש"לא סופרים" אותו בתהליכי קבלת-החלטות. במקרה הרע, הוא ייתפס כמיותר. במקרה קיצוני במיוחד הוא אף יהפוך למעין מטרד ארגוני.
עובדת החיים התעסוקתית היא, שעובד/מנהל כזה יהיה האחרון לקבל קידום, והראשון להיות מפוטר, במקרה של צמצומים.
לעומת זאת, ניווט חכם בפוליטיקה הארגונית, תוך שמירה על הקוד הערכי של עצמך, מיתרגם לרווח כספי ישיר או עקיף: מיצוב טוב מקל על קידום לדרגה יותר בכירה, שיש בה תנאי שכר טובים יותר, המאפשרים להשיג משאבים ארגוניים רבים יותר, ולהשפיע עוד יותר על החלטות, וחוזר חלילה.
האם יש עובד או מנהל שבדעה צלולה מוכן לוותר על-כך מראש? מרצון? ודאי שלא. והכרה זו עומדת בסתירה מוחלטת לאותה אמירה-תוך-הבעת-גועל: "אני? פוליטיקה ארגונית ? אין סיכוי!" מהכותרת. אם אתה מסרב להשתתף במשחק הפוליטי אתה כן מוותר מראש, ומרצון.
אז עד עכשיו עשית זאת מבלי להיות מודע למחיר ששילמת. מעכשיו, היות שהמחיר על אי-השתתפות במשחק הפוליטי הובהר, אולי תבחר אחרת. בכל מקרה – הבחירה שלך.
* * *
כרגיל: מיועד לנשים וגברים כאחד (מגבלות השפה העברית)