| אלו שמסרבים ללמוד כיצד למתג את עצמם בעבודה, טוענים ש"זה לא מתאים לכל אחד" וש"לא כל אחד יכול לשחק ולהעמיד פנים". אבל האמת היא שאלו רק תירוצים של מי שמעדיפים לייחס לעצמם עליונות מוסרית – על פני ראיה נכוחה של המציאות. איך בכל זאת ניתן? |
ה-טיעון של יפי הנפש המתנגדים לרכישת כלים למיתוג עצמי בעבודה, בין אם מדובר על שכירים או עצמאים, הוא ש"זה לא מתאים לכל אחד" כי "לא כל אחד יכול לשחק ולהעמיד פנים". הטור הנוכחי יוכיח כיצד אלה הם רק תירוצים של מי שמעדיפים לייחס לעצמם עליונות מוסרית מדומה, על-פני ראייה נכוחה של המציאות.
יתירה מכך, לאחר שכבר הראינו שפוליטיקה ארגונית היא חלק אינטגרלי וטבעי מן החיים, ושניתן להשתתף בה באופן אתי, הפעם גם נראה שלא רק שזה כן לכל אחד ואחת, אלא שממש, אבל ממש, לא צריך לשחק ולהעמיד פנים אלא לגמרי להיפך!
כאשר מדברים על מיתוג, בעצם מדברים על עניין אחד, בסיסי ביותר: לקחת שליטה על התדמית שלנו בעיני הזולת. בין אם הם הבוסים (לשכירים), העמיתים, הלקוחות או הספקים. והסוגיה החשובה ביותר לזכירה בהקשר זה היא, שבין אם תפעלו אקטיבית ליצירת התדמית שלכם ובין אם לא, התדמית הזו אכן תתעצב.
זאת, משום ש"תדמית" היא כל מה שהזולת "מדמה" עלינו מתוך דמיונו הפורה, המעוגן בהתנהגויות שלנו בשטח, בעירוב עם דעותיו, ערכיו ותפיסת עולמו הוא. מדוע? משום שאין לאדם הסביר את הצורך או הרצון או היכולת (או שלושתם) להשקיע משאבים שכליים ורגשיים בהבנה לעומק של כל אדם ואדם מסביב – שהרי לו היה עושה זאת, לא היה נותר לו די מקום ב"הארד דיסק" לשאר פעולות הקיום ומשימות העבודה.
כך, הוא נוטה להסיק ולעצב תדמית כלשהי לזולת, באופן מהיר ולא מודע, מתוך מה שהוא רואה/שומע/מרגיש לגביו, וכל זאת שלא דרך עדשה אובייקטיבית, אלא סובייקטיבית. ולכן, הקריטיות של עיצוב התדמית שלנו בעבורו: ככל שאנו "עושים עבורו את העבודה", קרי מספקים לו הסבר או תיוג על-ידי מתן "כותרת" להתנהגויות שלנו (מ-משכנעת, דרך ראויה ועד סתם מניחה-את-הדעת), כך הוא נדרש פחות לדמיונו הוא ול"השלמת חוסרים" מתוך אותה עדשה סובייקטיבית של עצמו. והיות שעדשה זו מעוותת את המקור (שהוא אנחנו), הרי שככל שהוא נדרש לה פחות, כך התדמית תהיה יותר קרובה למקור.
במילים אחרות: לא רק שיש ביכולתנו לעצב לחלוטין את תדמיתנו בעיני הזולת, אלא זו אף החובה שלנו לעצמו ולסביבה. עלינו ללמד את האחר להבין אותנו באופן הקרוב ביותר לאמת.
וכאן משתלב גם ההיבט האתי: אם כוונתכם לייצר תדמית הרחוקה מאד ממי שאתם באמת – טור זה אינו בשבילכם. אתם זקוקים, במקום זאת, ליח"צן, ורצוי כזה עם התמחות ב"ספינולוגיה". זה מה שפוליטיקאים רבים עושים בכנסת ולחלוטין לא מה שאנו מלמדים כאן.
מה שאנו מלמדים הוא אמת פשוטה ובסיסית, שרבים מפספסים: המיתוג המוצלח ביותר, האתי ביותר וזה שניתן לשמר ולתחזק בקלות הוא זה שקרוב ביותר למי שאתם באמת. נקודה.
אבל מה עושים אם מי שאתם באמת הוא ההיפך מכל מה שנדרש להצלחה ארגונית קלאסית? מה עם לא ניחנתם בכריזמה מתפרצת, בביטחון עצמי, בנוכחות כובשת וברהיטות לשון? האם הכל אבוד? לא! יש מה לעשות והרבה! ותתפלאו, זה לא יצריך מכם להשתנות במהות.
הכיצד? שינוי אישיותי הוא אפשרי למי שמעוניין בכך, אך הוא עניין לאבולוציה של שנים ארוכות, תוך בחינת עצמית מעמיקה, בביצוע עצמי או בהיעזרות באנשי מקצוע. אבל בהנחה שזה לא עומד לקרות בזה הרגע, הרי שהשינוי היחיד שתצטרכו לעשות הוא בהבנה של זווית הראייה של הזולת אתכם, ועיצובה מתוך הבנה פוליטית.
הבנה פוליטית זו מאפשרת לכם להבין כיצד התנהגות אמיתית שלכם, ותכונות אישיות אותנטיות שלכם, עלולות להיתפס על-ידי הסביבה כשליליות ובולמות קידום (לשכירים) או שת"פ עסקי (לעצמאים), בעוד ש"טוויסט" קטן, עשוי לגרום להם לראותן ככאלה שדווקא מקדמות אותם.
איך עושים זאת? על-ידי פעולה מודעת, מובנית ומכוונת של מתן אותה "כותרת" אותנטית, בדמות סלוגן, או משפט קליט, כמו בפרסומת למוצר או לאיש ציבור, העונה על ארבעת העקרונות הבאים:
1. לא להתפתות להציג שלמות
זה בסדר. אף אחד לא מושלם. דווקא אי-שלמות מעוררת יתר אמפתיה אצל הזולת. היא הופכת את האדם ל"אנושי" ו"דומה לי", בעוד ששלמות נתפסת מעוררת התנגדות, כי היא מציבה מראה לא-נוחה למתבונן, דרכה הוא נאלץ לראות עצמו באופן פחות מחמיא מכפי שהוא אוהב לחשוב על עצמו.
2. תמיד להתבסס על האמת
אל תציגו או תנסו "למכור" את עצמכם כאסרטיביים אם אתם לא, ולא כחביבים לבריות אם אתם לא, ולא כספונטאניים אם אתם לא (שימו לב שכל העקרונות הנמנים כאן תקפים לחלוטין גם לעולם ההיכרויות הרומנטיות / דייטינג). מסיכות מזוייפות זה לפורים. לא לעבודה ולא לחיים.
3. "חיסון"
תמיד היו הראשונים לומר על עצמכם את מגרעותיכם. כך, תוציאו את העוקץ מביקורת של אחרים עליכם ותגרמו להם להתפרץ לדלת פתוחה לו יבחרו לעקוץ אתכם.
זוהי טכניקה מוכרת בקרב סטנדאפיסטים. למשל, אם הוא נוירוטי – יספר לנו על כל המקרים בהם נקלע לסיטואציות מביכות בשל כך, ואם הוא בעל גוף רופס ולא חתיכי, הוא יציג עצמו ככזה בכל הזדמנות אפשרית, מה שמאפשר לסביבה להשתחרר ממחשבה זו לגביו ולהתרכז בעוצמות שלו. וודי אלן ולואי סי קיי, בהתאמה, מיישמים זאת לעילא. כמובן שאין צורך ואף לא רצוי ללכת לקיצוניות. אחרי הכל אינכם אומנים על במה (פרט לבמה הכללית של החיים, עליה כולנו שחקנים, כפי ששייקספיר כבר ציין). מספיק להיות מוכנים לנדב את האמת על עצמכם, לפני שאחרים יעשו זאת.
גם פוליטיקאים מרבים לעשות שימוש ב"חיסון": לוקחים את התכונה הגרועה ביותר והקשה-לחיבוב שלהם, ושמים אותם בחזית. היות שאנו בתקופת בחירות, בואו ניקח דוגמא ממי שלא מתמודד כעת, כדי לא להידרש למועמדים הנוכחיים: מה היתה סיסמת הבחירות של אהוד ברק בזמנו? "לא סחבק. לא נחמד. מנהיג." זה לא עזר לו והוא נכשל בבחירות 2009, ללמדכם שסעיף 2 לעיל הוא קריטי!
יצויין שהכותבת אינה מכירה אותו אישית, אלא מדובר על תפיסתו הציבורית הלא מחמיאה שעמדה בסתירה גדולה מידי לניסיון המיתוגי הנדון. בכל מקרה, הדוגמא של ברק מקדמת אותנו לעיקרון הבא:
4. לאחר מה אני לא – לומר מה אני כן
לאחר ה"חיסון" שהציג את המגרעות, להוסיף את אותה "כותרת", את אותו תיוג, בהם אתם מעוניינים. כך, בסלוגן של ברק, לאחר ה"לא" [סחבק, נחמד] – נאמר מה כן, קרי, כיצד הוא רוצה שתזכרו אותו ותבינו אותו: כמנהיג.
וכעת בואו נסכם בדוגמא משכיר ששמו, נניח, ישראל ישראלי, שהוא שקט ונחבא אל הכלים, שקשה לו מאד לדבר מיוזמתו בישיבת צוות או ליזום ישיבות בארבע עיניים עם הבוסית שלו ושאינו מעוניין בקידום (מה שנתפס באופן שלילי מאד במקומות עבודה רבים ונחשב בטעות לחוסר מוטיבציה – נתייחס לכך בטור נפרד בהמשך). מה הוא יכול לעשות? לפי מה שלמדנו הרגע הוא יכול להציג עצמו כך, למשל:
נכון, אני ביישן וקשה לי ליצור שיחה בינאישית בקלילות, א-ב-ל אני "ספץ" במקצוע שלי!
או
אני יודע שאני לא מספיק אסרטיבי, אבל כשיש בעיות מקצועיות לפתור – אתם הרי יודעים שכולם באים אלי כי רק אני יודע לפתור מצבים XYZ!
או
נכון, אני לא מחפש קידום, אבל בזכות זה נשאר לכם כאן איש מקצוע מוביל בצוות!
כל היתר לומדים ורצים הלאה והידע המקצועי הולך אתם. אני, לעומת זאת, חונך עובדים חדשים, מחליף מנהלים בחופשה והם יוצאים בשקט כי יודעים שיש על מי לסמוך… אתם צריכים אחד כמוני שהצוות חשוב לו, שטוב לו במקום שלו ושהוא "רץ למרחקים ארוכים"!
לכתבות נוספות בנושא:
נחמדים לכולם בעבודה? אתם סמרטוט ארגוני