10 היסודות לניווט חכם בפוליטיקה הארגונית – מבוא לקורס
1. "שינוי דיסקט" מהאשמת הסביבה הארגונית ללקיחת אחריות אישית
במקום להתלונן על-כך שמי שפחות מקצועי ממני, התקדם יותר ממני, עלי להכיר בכך שהוא כנראה עונה טוב יותר ממני על קריטריונים של "צדק תעסוקתי". כלומר, הוא עשה משהו, או שיש בו משהו שעושה אותו יותר "בר-קידום". ואז עלי למצוא מהו ה"משהו" הזה וכיצד אני יכולה לפתח אותו גם בעצמי.
במילים אחרות: הפסקת ההִתְקַרְבְּנוּת. מעבר מ"שתו לי, אכלו לי" ל"מה אני יכול/ה לעשות בנדון?". כלומר, מעבר מסביל לפעיל, ממגיב ליוזם.
2. הסרת הנחת הכישלון + הכרה בפחד מהצלחה
ניתוץ המיתוס שיש לפולני התעסוקתי על עצמו: הפחד האמיתי שלו הוא דווקא מהצלחה…יותר מאשר כישלון! איך זה יתכן?
מפתיע ככל שזה יישמע, פולנים תעסוקתיים רבים בוחרים (מבלי להודות בכך) להישאר במצב הקורבני כי הוא משרת אותם: הרבה יותר קל לרחם על עצמי, להאשים את הסביבה, לא לקחת סיכונים ולא להתמודד, מאשר ליזום פעולה בכיוון של שינוי. כלומר, הם מפחדים מהצלחה!
הצלחה תאלץ את הפולני התעסוקתי להיפרד מאזור הנוחות הקורבני שלו. שוב לא יוכל לטעון ש"המשחק מכור". הבעיה היא שכל הישות התעסוקתית שלו מושתת על הנוחות והקלות הבלתי-נסבלת של ה"קוּטֵרַאי" הזה. לכן, הוא מזין עצמו בהנחה מוקדמת ואוטומטית של כישלון. למשל, כשהוא נשאל מדוע אינו פועל לשינוי, כמתחייב מסעיף 1 לעיל, התירוצים נעים בין "זה לא יצליח, חבל על הזמן" ל"עזוב אותך…הכל פה מאפְיָה…אין עם מי לדבר".
3. להשתחרר מ"סינדרום סינדרלה": פיתוח אסרטיביות תעסוקתית, כי בחיים אין פיות
"סינדרום סינדרלה" הוא בין המסוכנים בעולם העבודה ובחיים בכלל. הוא מתייחס למשאלה הכמוסה שמקננת ברבים מאיתנו: המשאלה שהדברים הטובים יגיעו אלינו מאליהם. כך סתם, במקרה. מבלי שנצטרך לעשות משהו בנדון. הבוס יציע לנו קידום… הקולגה ישתף אותנו ברעיונותיו… הלקוח יעריך את ה"אקסטרא" שעשינו למענו…
זהו שריד מסוכן של אגדות ילדים וסרטים הוליוודיים (הפיה שהלבישה את סינדרלה לנשף), מהול בחינוך של פעם ("תעבוד קשה, ולאט לאט אנשים יבינו מי אתה") ומתובל בפִּימְפּוּם המאסיבי של כמיהה למזל (תשדירי הפיס/לוטו/טוטו).
ושלא תבינו לא נכון: אנו בעד מזל! רק שניסיוננו מעלה שלא ממש ניתן לסמוך עליו. אז מי שרוצה – שיחכה למזל. לגיטימי. אך מי שרוצה להצליח – שיפתח אסרטיביות תעסוקתית.
וכמו בעניין ההִתְקַרְבְּנוּת, גם כאן נדרשת ההכרה (הלעיתים מכאיבה) שלהתנהגות הלא-אסרטיבית יש הרבה "רווחים". למשל: לא צריך להתעמת עם אף אחד וניתן להשלות עצמי ש"כולם אוהבים אותי".
4. הבנת הפרדוקס התעסוקתי: יותר עימות – יותר כבוד!
השתחררות מהפחד להתעמת, שנובע מערכי החינוך הפולני הקלאסי: "רק אל תעשה לי פה סצינה". הפחד מעימות גורר מצב בו תמיד נעדיף להיפגע, להפסיד, לפספס ולהיכשל, על-פני יצירת עימות יזום עם הזולת. חשוב לציין שבאומרנו "עימות" אנו מתכוונים להתנהגות ישירה ועוצמתית, אך גם מכובדת ומכבדת, עבורי ועבור הזולת.
פיתוח היכולת לבצע עימות יזום, תוך הפעלת תקשורת ישירה הוא מפתח להצלחה בעולם העבודה, ומביא את העובד צעד נוסף קדימה, בדרך להחלמה מפּוֹלָנִיוּת תעסוקתית.
הפרדוקס התעסוקתי (והאנושי) הוא, שדווקא מי שלא חושש להתעמת, הוא אהוד יותר ונחשב יותר מזה שמנסה להימנע מעימות בכל מחיר, עד שבסופו של דבר יתפס כ"סמרטוט ארגוני".
5. מפוכחות / פקחות תעסוקתית: איזון והלימה בין הגדרת "הצלחה" שלי ושל מקום העבודה
מתי בפעם האחרונה עצרת לחשוב: מהי הצלחה עבורי ? הרי אין טעם לרדוף אחרי דבר בו אינני רוצה.
אולם, לאחר הגדרה אישית להצלחה, חשוב להשוותה להגדרת הצלחה על-ידי עולם העבודה בכלל ומקום העבודה שלי בפרט.
למשל, אם עולם העבודה מחשיב title ואני לא – סביר שאגלה בהמשך הדרך שהעובדה שלא נלחמתי על שם-תפקיד הולם, אכן פגעה גם בשכר שמשולם לי או ביכולת להתקדם הלאה. ואם מקום העבודה שלי מחשיב יכולת פוליטית (נגלה לכם סוד: כל מקום עבודה מחשיב זאת, בין אם בגלוי או בסמוי) אך אני נרתעת מהשתתפות בפוליטיקה ארגונית – הקידום שלי, והשכר שלי, יפגעו לבטח.
מפוכ(ק)חות תעסוקתית ממביאה את העובד לאיזון והלימה בין הגדרת ההצלחה שלו ושל הארגון, תוך שהעובד שומר לעצמו את הזכות להציב את הגבולות האישים שלו, כרצונו.
6. הבנת ההבדל בין "מוּצְלָחוּת" ל"מצליחנות"
רוב העובדים והמנהלים מבלבלים ביניהם.
"מוצלחות" – הימצאות כישורים ראויים.
"מצליחנות" – היכולת לתרגם כישורים אלה (רבים או מעטים) להצלחה.
כשמבינים הבדל זה, מבינים כיצד:
א. ה"אפס" ההוא קודם לפני: אולי אני מוצלחת, אך הוא מצליחן.
ב. ניתן להתקדם יותר, כאשר הכישרון הוא פחות.
יתירה מכך, באופן פרדוקסלי, הצלחה של בעל כישרון קטן ראויה להרבה יותר הערכה מאשר הצלחה של בעל כישרון גדול…
7. מעבר מחשיבה פולנית לחשיבה פוליטית
א. ההכרה שפוליטיקה היא חלק אינטגראלי ולגיטימי בכל מצב אנושי.
ב. עקירת הערכיות השלילית המקושרת לפוליטיקה.
ג. הבנה מהי פוליטיקה באמת וכיצד היא יכולה לקדם אותי.
ד. קבלת החלטה: לשחק לפי הכללים הפוליטיים ע"מ להשיג הצלחה.
(הרחבה ניתן למצוא במאמר אני? פוליטיקה ארגונית? אין סיכוי!
8. התנהלות על-פי "מפה פוליטית"
יישום סעיף 7 על-ידי תרגום כל קושי בעולם העבודה, כל מטרה, וכל שאיפה, לצעדים במשחק הפוליטי.
ניתוח 360 מעלות של עולם העבודה: למעלה (בוסים/ות), לצדדים (עמיתים), למטה (כפיפים, למי שיש), החוצה (ספקים, לקוחות), תוך הגדת מטרות להשגה, שירטוט "מפה פוליטית" בהתאם וקביעת תכנית פעולה.
9. היכולת לנהל את הבוס
מי הבוס באמת? לעיתים – העובד!
טעות נפוצה היא שרק הבוס יכול לנהל את העובדים. כל אחד שיש לו ילדים מבין שפעמים רבות המצב יכול להיות הפוך… תיחכום פוליטי הוא, בין השאר, היכולת להפעיל השפעה גלויה וסמויה על הבוס שלך. השפעה זו תקדם אותך לקידום / העלאה וכד'.
למשל, שימוש בטיעונים שידברו על ליבה של הבוסית, כדי לשכנעה לתת לך לצאת ללימודים / להשתתף בישיבות שיקדמו אותך / לבצע או לא לבצע פרוייקט מסויים וכד'.
10. מיתוג עצמי: תדמית ושיווק עצמי
התגברות על ערך מסרס נוסף מן החינוך הפולני הקלאסי: "שלא יחשבו שאני מחזיק מעצמי". למה לא, בעצם? שיחשבו! כך גם הם יחזיקו ממני…
גם המורה נחמה תרמה את תרומתה הקלוקלת כשלימדה אותנו בשיעור תושב"ע "אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו". נכון, מה שיש בו חשוב. אך עובדות החיים הידועות לכל הן, שללא הקנקן, עולם העבודה לא יטרח לבדוק.
העיקרון הוא כזה:
אם אין לך איכויות להציע, אז דבר לא יעזור, כי לאורך זמן אנשים סביבך יגלו את התרמית.
אבל, אם יש לך איכויות להציע (ולנו ברור שלגולשי האתר שלנו יש הרבה איכויות להציע),
אז האופן שבו תשווק אותן במקום העבודה, הופך להיות קריטי.
כלל זהב: אין מוצר (עובד) מצליח ללא אריזה מוקפדת ושיווק קטלני!
בהצלחה בתהליך הפריצה של הפּוֹלָנִיוּת התעסוקתית בדרך להשגת קידום בעבודה!
לפרטים על הקורס