בשלושה רבדים ענבל אור אשמה כבר כעת, לכאורה, ללא כל קשר להיבט המשפטי שעודו מתגלגל: כספקית ונותנת שירות מול לקוחותיה, כמנהלת מול עובדיה וכאדם מול כולנו, גם אם לא רכשנו ממנה דירה ("רעיונית" או ממשית). בכל הרבדים הללו מתגלה שוב ושוב דפוס התנהגותי, וכנראה גם אישיותי, המעיד, לכאורה, על יסוד מוסרי לקוי במיוחד.
ובעוד מילים אלה נכתבות, והנה עוד הונאת פונזי על אותם עקרונות פליליים לכאורה: "אדמה" זה עתה נשלחה לפירוק בבושת פנים, לאחר שגם היא, לכאורה, מכרה ללקוחות "דירות רעיוניות", אלא שהפעם לא בלב ערים מבוקשות אלא בשטחים חקלאיים שכביכול אמורים להיות מומרים לשטחי בנייה.
מקריאת הכותרות מתבקשת השוואה לחשודים אחרים בחקירות הפליליות החמורות הרודפות אותנו בעשור האחרון: מהנשיא האנס קצב, דרך שר האוצר הירשזון הנגב עם מעטפות הכסף, עבור בראש הממשלה הארכי-גנב אולמרט, עבור עוד במנכ"ל חפציבה המועל בועז יונה (עליו נכתב המאמר במקור) וכלה בענבל אור שלדברי בית-המשפט הפעילה, לכאורה, הונאת פונזי / פירמידה.
השוואה זו מעלה את ההכרה, שניתן למפות קוד א-מוסרי מובחן ומשותף המקשר ביניהם, וכך להגדיר פרופיל של איש עסקים או איש ציבור מושחת. ניתוחנו העלה חמישה מרכיבים עקביים ב"פרופיל השחיתות". כולם נובעים זה מזה ונארגים לכדי עיוות מוסרי מקומם. חמישה מרכיבים העוברים כחוט השני בין פושעי הצווארון הלבן, מנהלים בכירים בתאגידים ציבוריים ובשירות הציבורי, כמו גם בסקטור הפרטי, ומאפיינים את פרופיל השחיתות הניהולית.
תוך כדי קריאה, שאלו עצמכם: האם בארגון שלכם יש מנהל/ת כזה/ו? לאו דווקא במובן הפלילי או הזדוני, אלא"סתם" במובן המוסרי והאנושי העקרוני. במילים אחרות: האם יש אצלכם מנהל נטול אתיקה אישית, מקצועית וניהולית? אל תגידו אוטומטית "לא!" ו"מה פתאום, הגזמת!". הפעילו את 5 מרכיבי "פרופיל השחיתות" שלהלן, המירו את הפן הכלכלי-פלילי לפן ארגוני טהור, ואז תחליטו.
אז לפני הגדרת פרופיל השחיתות עצמו, בואו ניזכר בהיסטוריה הקרובה כי כידוע, אלה שלא לומדים ממנה, נדונים לחזור עליה.
* * *
זוכרים את המנכ"ל המועל של חברת הבנייה "חפציבה", בועז יונה? זוכרים שהוא השתחרר מהכלא אחרי כלום-זמן, שחרור "מינהלי" בגלל צפיפות בבתי הכלא? זה לא מזכיר לכם את מה שקורה כעת עם ענבל אור? לי כן, וגרוע יותר: זו הצצה לעתיד עם השתלשלות דומה שעלולה להיות גם בעניינה, אם תורשע. אף אחד מהלקוחות שלכאורה עקצה לא יראה את כספו בחזרה, היא תשב זמן מינימום בכלא ותצא לעולם עדיין-צעירה, ומבלי להודות בדבר או לקחת אחריות על דבר. מצמרר.
כזכור, לאחר שגנב, רימה, זייף והרס את חייהן של 4500 משפחות שנתנו לחברת הנדל"ן "חפציבה" בראשותו את חסכונות חייהן כדי לקנות דירה, לאחר שברח מן הארץ כפושע מקצועי, סרב לחזור גם כא ולבסוף הוסגר והוחזר לארץ בעל כורחו, תוך שהוא אינו לוקח אחריות ואינו מביע חרטה אלא מציג עצמו כקורבן – בועז יונה השתחרר.
עם מאסר מקוצר ביותר משליש, עם פיצוי כספי אפסי, שהוא רק טיפה בים הכספים שנגנבו על ידו – פיצוי מופחת שהעליון אישר לו בזמנו רק מחשש שאחרת, גם את המעט הזה לא ישלם לקורבנות (ולא דווח מאז אם אכן שילם או לא), עם התנצלות רפה, ריקה ומאוחרת מידי במעמד שחרורו ביום ה' – למדנו שהפשע משתלם.
והכל חוקי, כמובן. אבל אם היה אי פעם צורך בדוגמא איך החוק נבדל מצדק, ואיך פשיעה כלכלית אכזרית במיוחד, הפוגעת בבטן הרכה של מעמד הביניים, היא משתלמת לפושע – הרי זוהי הדוגמא. ככה נשיג הרתעה? ה"חפציבה" הבאה כבר נרקמת.
בזמן שתשומת הלב הציבורית מופנית להצעת חוק ה"תספורת" המתמודדת עם היבט המינוף ההזוי המאפשר קפיטליזם חזירי, השב"ס עשה לנו מחטף ונתן פרס לקפיטליזם פ-ל-י-ל-י !
ובעוד שהחלטה שיפוטית היא ששלחה את הפושע הכלכלי לבית-הכלא, איך יתכן שהחלטה מינהלית מוציאה אותו משם? איפה קבוצת הפייסבוק? איפה העצומה שתקרא לשינוי הנהלים? כל החלטה על שחרור מוקדם של פושע צווארון לבן, צריכה להיעשות על-ידי הרשות השופטת, ותוך מתן במה ומשקל ממשי לציבור לומר את דברו, ובראש ובראשונה – לקורבנות.
פרשת "חפציבה" לא היתה להטוטנות לא-אתית בשוק ההון, מינוף הזוי או "שקשוקה" חזירית-אך-חוקית עם כספי ציבור – שאלה הן העוולות עליהן אנחנו מוחים כל הזמן. מדובר בפלילים! אם יש מחאה חברתית מוצדקת במיוחד, היא צריכה להיות מופנית נגד שחרורו של בועז יונה, עוד הרבה לפני כל קוטג' או פסק זמן!
אבל, כרגיל, אנחנו טובים (וגם זה רק מטבע לשון לצורך הדיון) בלמחות על הדברים הקטנים. אולי הבינוניים. אך מבליגים על הגדולים. ובעוד שאמנם הראשונים והשניים הם אלה שמעיקים בשוטף והופכים את היומיום למאבק כלכלי מפרך, הרי שרק האחרונים הם אלה שיכולים לעשות שינוי אמיתי ובר-קיימא ב"שיטה". האם תצאו בעטיים לרחובות? האם תצביעו אחרת בבחירות?
לפי מה שנהוג אצלנו, בועז יונה עוד יחזור ל"עסקים" כאילו כלום. עוד אנו מדברים – והבנקים כבר מלווים. הוא מנפיק אג"ח – והנה המוסדיים קונים. רק לחץ ציבורי, יביא לשינוי, בין אם רגולטורי ממש ובין אם התנהגותי בלבד.
ובינתיים, ברצף המטורף הזה של אנשי ציבור ועסקים הנחשדים או מורשעים בפלילים בשנים האחרונות, ניתן לזהות דפוס המעיד על יסוד מוסרי לקוי במיוחד אותו ניתן לגבש ל"פרופיל שחיתות". היות ש חברות דירוג האשראי כבר הוכיחו זה מכבר שלא ניתן לסמוך עליהן (הוכחה מס' 1, הוכחה מס' 2) , מוצע בזאת למשקיעים בנקאיים, מוסדיים ופרטים לבחון כל לווה או שותף פוטנציאלי גם לפי פרופיל זה ולהצמיד לו "דירוג שחיתות פוטנציאלי".
המרכיב הראשון ב"פרופיל השחיתות" הוא פגם מהותי כפול במצפון. האחד הוא במצפון האישי, כך שלאדם יש היכולת הרגשית לבצע את הפשעים הכלכליים בהם הורשע. בין אם ללא כל מעצור, ובין אם ללא מעצור מספיק. הפגם השני הוא במצפון החברתי, כך שלאדם יש היכולת לראות עצמו כ"נורמטיבי" (שם התואר החביב על עורכי הדין בתיאור מרשיהם המושחתים במיוחד), למרות שבעליל חצה זה מכבר את נורמות המוסר הבסיסיות ביותר של כלל החברה.
המרכיב השני ב"פרופיל השחיתות" הוא הסטת מיקוד ההתייחסות מנורמות המוסר של החברה הכוללת, לאלה של תת-קבוצה מושחתת בתוכה. כך, האדם משווה את התנהגותו, לא לאזרח הקטן ישראל ישראלי שומר החוק (לפחות בענייני גניבה, אונס וביריונות מכל סוג אחר) אלא הוא משווה עצמו לקולגות, תחת השכנוע העצמי לפיו "כולם עושים את זה".
ואכן, מעבירות על חוק מימון מפלגות ועד לסתם מינויים פוליטיים, הטיית מכרזים וקבלת שלמונים, "כולם עושים את זה" הוא הטיעון הנפוץ והראשוני ביותר. ולא שזה לא נכון. פעמים רבות, באמת "כולם עושים את זה". אבל כמאמר כל אם פולניה: ואם כולם יקפצו מהגג – גם אתה תקפוץ?
המרכיב השלישי ב"פרופיל השחיתות" הוא תחושת זכאות (entitlement) עמוקה של "מגיע לי". לא במובן הפשוט של ילד מפונק דווקא, אלא במובן המורכב יותר. אלה אנשים שאכן יש להם גם זכויות והישגים, אך הם חושבים שבכך קנו לעצמו "פטור" גורף מהקפדה על מינהל תקין או סתם מוסר בסיסי.
כך התבטא בועז יונה במטוס, בדרכו לארץ, לאחר שברח, נתפס והוסגר – זוכרים? – (ציטוט חופשי): מגיע לי כי במשך שנים בניתי את המדינה. מגיע לי כי בזמן המיתון סיפקתי עבודה למאות עובדים. מגיע לי כי אני בסה"כ איש טוב.
ואכן, המרכיב הרביעי ב"פרופיל השחיתות" הוא שכנוע עצמי מסיבי של האדם בהיותו הקורבן. לא המקרבן. זהו ספין פסיכולוגי שערורייתי במיוחד, המוריד את הרמה המוסרית עוד נמוך יותר, אם זה עדיין אפשרי, ומלובה ע"י יועצי תקשורת ועורכי הדין הצריכים להצדיק את משכורתם.
ואכן, בדרך-כלל יטען המואשם בשחיתות ו/או בפלילים שהוא קורבן של יריבים עסקיים או פוליטיים או של התקשורת, או של שלושתם. בדיוק כמו שבעולם התחתון יטען הנאשם שהוא קורבן של רדיפות המשטרה. בצורתו הקיצונית, ספין ההתקרבנות הוא ממש הזוי בעיני כל הסובבים, פרט לאדם עצמו. ע"ע "פנינה" נוספת של בועז יונה כשהתפוצצה הפרשה, על-כך שמתייחסים אליו "יותר גרוע מאשר אל אייכמן".
המרכיב החמישי והמשלים את "פרופיל השחיתות" הוא העדר מוחלט של לקיחת אחריות אישית, בצירוף הטלת מלוא האחריות, או לפחות חלקה המכריע, על אחרים, עד כדי קונספירציה כנגד הפושע עצמו. זהו גם המרכיב דרכו ניתן להבחין בין הכאה על חטא שהיא מדומה, לבין אמיתית. במדומה, האדם רק אומר "אני לוקח אחריות מלאה על מעשי" אך בה בשעה ממשיך בהדיפת ההאשמות, כפי שעשה בועז יונה בזמנו. באמיתית, האדם גם פועל באופן אחראי: מתפטר, מחזיר את הכסף, מסגיר עצמו – ההיפך הגמור מכפי שנהג בועז יונה המשוחרר הטרי.
יש רק בעיה אחת: המשקיעים הפרטיים, הבנקאיים והמוסדיים, שהם הראשונים שצריכים לעשות שימוש בפרופיל השחיתות שהצענו, עלולים להתקשות בכך – הם עלולים לזהות בו את עצמם.