אל תקשקשו על "אחריות חברתית" ותדפקו את את כולנו בו בזמן!
אותן חברות המקבלות ציונים לשבח על פעילותן לקידום "אחריות תאגידית", עושות בדיוק את ההיפך: עושקות את הציבור, עובדיהן וספקיהן לטובת רווחי עתק לגרעין השליטה שלהן.
הנה 6 צעדים פשוטים, בלי רעש וצילצולים, להשגת אתיקה אמיתית בעסקים
* * *
תגידו, גם התאגיד הענק בו אתם עובדים זכה השנה לדירוג "זהב" או "פלטינה" של "מַעֲלָה – ארגון הגג של עסקים המחוללים שינוי בתחום אחריות תאגידית"? וגם אתם לא ידעתם אם לצחוק או לבכות כשהשוויתם את ה"זהב" או ה"פלטינה" האלה לזהב, או הפלטינה המשתקפים אליכם בתלוש המשכורת שלכם?
כבר מעל לעשור שמתגלגלת לה בדיחה גרועה ביותר על חשבוננו, משלמי המיסים הנרצעים של מעמד הביניים, שלא לדבר על העסקים הקטנים – האוכלוסיה המוחלשת ביותר בארץ. שמה הוא "דירוג מַעֳלׇה לאחריות תאגידית" ואף אחד כמעט, פרט לצמרת ההון, לא יודע על-כך. אז בואו ואגלה לכם, זה עובד כך: תאגידי-על משלמים דמי חברות בארגון הגג הזה הממפה אותם על-פי קריטריונים שונים של מה שמקובל לקרוא "אחריות תאגידית" ומקנה להם ציון המהווה מעין תג איכות בו הם יכולים להתהדר תחת כל עץ רענן.
דוגמאות? בבקשה: הבנקים הגדולים (פועלים, לאומי, דיסקונט), תקשורת (סלקום, פרטנר), רשתות המזון (שופרסל, ועד 2015 גם מגה שקרסה מאז), חבורת הדלק (דלק, פז), כי"ל, ענקיות המזון (אסם, שטראוס, יוניליוור) והדובדבנים שבקצפת – תחזיקו חזק: חברת החשמל ו…נמל אשדוד! רובן ככולן מתהדרות להן בדירוג "פלטינה" ולעיתים רק "זהב".
כן, כן, גבירותי ורבותי: אלה הן החברות המובילות במשק ב… "אחריות חברתית". כולם צחקו נא איתי. אבל… היי… למה אתם בוכים? אולי כי גם אתם מבינים שזוהי עאלק אחריות חברתית. בפועל זהו עלה תאנה מהסוג המקומם ביותר. מזכיר את התרומות הגדולות (באמת) של נוחי דנקנר בזמנו, דרך הפירמידה העסקית שלו אז, כאשר במקביל היא היא במוקד הסיבות ליוקר המחייה והיא היא ה-דוגמא לשחיתות ההון-שלטון-עיתון שפשתה במקומותינו.
לא רק שאין כל קשר בין חלק מתאגידי-העל המדורגים (אחרים הם חברות עסקיות ראויות, אבל לא עליהן מדובר) לבין אחריות תאגידית אמיתית, אלא שכפי שהרשימה שלעיל מעידה, הרי שיש ביניהם כמה וכמה מהנציגים הבולטים והקיצוניים ביותר שכנגדו מתנהלת מחאה חברתית זה אי-אלו שנים.
אסכם זאת כך יונית: מה זה פלטינה מבחוץ, ורֶקֶב מוסרי מבפנים? תשובה: זה מצב בו תאגידי-העל המונופוליסטיים – ו/או סתם ריכוזיים, ובכל מקרה טורפניים – ממרקים את מצפונם ואת תדמיתם הציבורית על-ידי "אחריות תאגידית" ו"תרומה לקהילה" (הנעשית מכסף לא-שלהם ממילא), ובה בשעה מתנהלים בפועל באופן ההפוך לחלוטין.
אז מה בעצם הבעיה?
הבעיה היא מוסרית. אתית. אנושית. עניין של היגיון פשוט: מתן דירוג "זהב" או "פלטינה" על "אחריות תאגידית" לתאגידי-על טורפניים, קרי, כאלה הדופקים את הציבור, את עובדיהם, את ספקיהם ואת משקיעיהם לטובת רווחי עתק לגרעין השליטה בהם ולהנהלה הבכירה, הוא אבסורד קיצוני שאין להסכין עמו!
אסכם זאת כך יונית:
1.חזירות ואחריות תאגידית אינן הולכות יחד.
הדבר נכון בין אם מדובר על חזירות קפיטליסטית (הבנקים ושת') או סוציאליסטית (חברת החשמל, נמל אשדוד ושות').
2. שכר מינימום ואחריות תאגידית אינם הולכים יחד.
אינני מתנגדת לשכר המינימום. למרבה הצער הוא לגיטימי במצבים רבים. לעיתים הוא הדרך היחידה של עסקים קטנים ובינוניים לשרוד בשוק תחרותי וגלובאלי (ולמכן הסר ספק: לא, בוספרובלם אינו ביניהם כך שאין לי אינטרס אישי באמירה זו – הצוות שלי הוא עתיר ידע וניסיון ולכן משתכר היטב). אולם, הוא לעולם אינו לגיטימי בתאגידי-העל המצטיינים של דירוג מעלה, המרוויחים מיליונים רבים, אם לא מיליארדים.
3. פערי שכר קיצוניים ואחריות תאגידית אינם הולכים יחד.
אם למטה יש בעלי שכר מינימום או אף שכר ממוצע במשק אך למעלה יש מנהלים המשתכרים עשרות ומאות מיליונים – כפי שאכן קורה בחלק ניכר מאותן "מצטיינות" של דירוג מעלה, הרי שאותם תאגידי-על אינם זכאים לכל תג שהוא אפילו רמיזה ל"אחריות תאגידית".
4. "תרומה לקהילה", באופן שבו היא מתבצעת ונמדדת כיום, ואחריות תאגידית אינם הולכים יחד.
אם לא די בכל הנ"ל, אז תאגידי-העל הטורפניים עוד מוסיפים חטא על פשע וממרקים את מצפונם ואת תדמיתם הציבורית על-ידי "תרומה לקהילה" הנעשית מכסף לא-שלהם ממילא, כך הם גם גוזרים קופון חברתי לא להם, וגם דופקים אותנו שוב. איך? פשוט מאד: כל "תרומה" כזו היא סימן למדינה ומוסדותיה לסגת עוד שלב לאחור מחובותיהם הבסיסיים ביותר כלפינו.
הדבר גורר סחרור מסוכן של הזרמת כסף ציבורי לקהילה, אבל לא ממוסדות השלטון שכבר גבו מאיתנו מיסים בדיוק לשם כך, אלא דרך כספי הפנסיה שלנו העוברים דרך המוסדיים (המנהלים אותם) לתאגידי-העל הפסאודו-פילנטרופיים!
במילים אחרות, הם תורמים לנו את הכסף שלנו עצמו! ואם לא די גם בכך, עוד מקבלים על-כך "פלטינה" על-ידי ארגון הגג שלהם עצמם, הוא אותו ארגון "מעלה" המבצע את דירוג האחריות החברתית שהוא מוקד מאמר זה. אתה הבנת את זה ברוך? שילמנו על אותם שירותים קהילתיים פעמיים! וזאת, ממשכורת ממוצעת ופחות.
זה אף הרבה יותר חמור מכך. על ששת השלבים של ההתדרדרות הכלל-משקית הזו, ועל התוצאה בדמות הזנייה מוחלטת של הפילנתרופיה שאמורה היתה להיות חיובית במקורה, כתבתי כאן, וכמו אז, כך גם היום, מדובר בלא פחות מפשע אתי של ממש!
היש היפך יותר גמור מוחלט צרוף וסגולי לאחריות תאגידית אמיתית מאשר התנהלות כזו? אז מה אם התאגידים עשו הדרכה בנושא אתיקה לעובדים (אחד הקריטריונים בדירוג הנדון)? אז מה אם חלק מן הקריטריונים הנמדדים בדירוג הם אכן ראויים וחשובים (גיוון תעסוקתי, יחס לסביבה ועוד)? החשוב הוא הפרקטיקה, ואת זה אנו רואים בהתנהלות אותן מצטיינות בפועל.
מכל הסיבות האלה, מוטב לדירוג זה לו יעבור מן העולם. קיומו הוא בבחינת לעג לרש והנוטלים בו חלק, למרות שאין לי ספק בטוהר כוונותיהם של חלקם (באמת ובתמים, לא בציניות), צריכים להשפיל עיניהם בבושת פנים ולהפסיק לאפשר את אחיזת העיניים זו.
אחריות תאגידית אמיתית
בואו נעשה את זה הכי פשוט: תאגיד לא צריך לממן את הקהילה. הוא צריך לייצר רווחים לבעליו, שהם מחזיקי המניות שלו. כל הרעיון של "תרומה לקהילה" (סעיף ה' בשאלון מַעֳלׇה ) היא הנצחה פסולה של מצב פסול ויש לעצרה מיידית!
יש רק 6 דברים בסיסיים שתאגיד צריך לעשות ולא-לעשות כדי להיות אתי, גם בלי שאלונים, דירוגים-מטעם והתלבטויות. הנה הם לפניכם:
1 . מיסוי
א. אל תנצלו לרעה את מבנה שוק ההון וחוקי המס
ב. שלמו מסים ללא להטוטנות של תכנוני מס הזויים ויצירתיות חשבונאית קיצונית
2. דו"חות פיננסיים
א. הפסיקו לנהוג כ"סוחרי מכוניות משומשות" המהתלים בלקוחות (ציבור המשקיעים, כולל הפנסיות וקופות הגמל של כולנו) ובלבד שיצליחו "לדחוף" להם את הסחורה הפגומה ביותר בדמות השקעה מסוכנת בחברה לא רווחית, במקרה הטוב, או על-סף חדלות פירעון במקרה הרע. איך? פשוט מאד:
ב. הציגו דו"חות אמת. אלה דו"חות על-פי המקובל, קרי Generally Accepted Accounting Principles) GAAP), ולא דו"חות מיופים, פיקטיביים ואף שקריים ממש : "אין זה חדש שדו"חות כספיים של חברות ציבוריות כוללים לעתים קרובות עיוותים רבים ביחס למציאות, ואין זה סוד כי מנהלי החברות ורואי החשבון שלהן עושים הכל כדי להציג לציבור תמונה ורודה ככל שניתן, כזו שתבלבל את המשקיעים ותתמוך בשערי המניות בבורסה… [קיימים אינספור] סעיפים וטריקים המאפשרים לחברות להימנע מלהציג עלויות, ובדרך זו להציג רווחיות גבוהה יותר".
3 . לקוחות
א. נהגו בהם כבוד דרך מדיניות החזרים, החלפות ושירות שוטף
ב. אל תחפשו לדפוק אותם כמה שיותר כדי להרוויח, אלא ודאו שאתם נותנים להם ערך מוסף במהות ובעלות
4 . עובדים
א. שלמו את המשכורות הגבוהות ביותר שאתם יכולים לשלם כפונקציה של תנאי השוק, אופי התפקיד והרווחיות של התאגיד
ב. אל תשלמו משכורות מינימום רק כי אתם יכולים, אם התאגיד רווחי ובעליו ומנהליו מרוויחים מיליונים
ג. שמרו על פערי שכר הגיוניים בין דרגים
5. ספקים
א. כמו עם העובדים: שלמו את הסכום הגבוה ביותר שאתם יכולים לשלם כפונקציה של איכות הספק, אופי פעילותו וריווחיות התאגיד
ב. שלמו בזמן ולא ב"שוטף-שנה-הבאה". הקפידו על-כך במיוחד עם ספקים קטנים! אל תחסכו בעלויות אשראי יקר מהבנקים על-ידי גילגולו של אשראי זה על חשבונם – קצת הוגנות בבקשה, הם גם כך בקושי שורדים.
ג. אל תחתימו אותם על חוזים דרקוניים ומקפחים רק כי אתם יכולים כי אתם גדולים והם קטנים.
(הכותבת חוותה על בשרה את כל שלושת הסעיפים, כולל באותן חברות שקיבלו זהב או פלטינה בדירוג הנדון, עמן עבדה כבעלת עסק קטן.
ולגבי החלק האחר עמו לא עבדה: כתבות בתקשורת לאורך השנים, בצירוף עדות ממקור ראשון של קולגות, מציעות שהמצב ברובן זהה)
6. סביבה
א. היו ירוקים בתהליכי העבודה הפנימיים והחיצוניים
ב. אם פעילותכם מערבת חומרים מסוכנים – היו קתוליים יותר מן האפיפיור לגבי פינויים החוקי.
זאת, מתוך ערך, לא רק של כיבוד החוק, אלא גם, ובעיקר, של בריאות האדם והסביבה, לטובת הקהילה המקומית והגלובאלית כאחד.
זהו. זו כל התורה כולה. מסובך? אם הכוונות טהורות באמת ושואפות לאחריות תאגידית באמת – לא. ממש לא.
כעת, בואו נעביר שאלון חדש בין מצטייני דירוג מַעֳלׇה ונראה מי מהם מוכן לקבל ציון על היסודות האתיים האמיתיים הללו, במקום על "אחריות חברתית" תאורטית, על הנייר.
יש קופצים? אני לא שומעת…
במילים אחרות: אל תתרמו לנו ואל תדפקו אותנו. זה הכל.
התמונה באדיבות: Photo by jesadaphorn. Stock photo – Image ID: 100266021