נשים נמשכות ל-יו גראנט (החנון) או ל-שון קונרי (הרעיל)?

בנוסף, סוגיית ה-מתאם-ולא-סיבתיות אינה רלוונטית משום שאני עונה לשדולה [הפמיניסטית, איזו עוד יש?] ולחוג למגדר, באותו מישור בו הן מצויות: אלו הוכחות סיבתיות יש לפמיניזם? אין!
ועל ה"מחקרים" שכביכול עושים היום במדעי החברה, מן הידועות הוא שהם מוכתמי אג׳נדה, נגועי אג׳נדה וחסרי תקנה באופן כללי.
רוצים הוכחות? חפשו בגוגל את שני האקדחים המעשנים הללו:

1. 

The “Grievance Studies” Hoax papers
על שלושה חוקרים שהצליחו [בקלות יתרה] להשתיל מחקרים מזויפים בירחונים מקצועיים מובילים [חלק כבר פורסמו וחלק עברו בהצלחה את כל השלבים ועמדו להתפרסם, כך שכאילו פורסמו] על מנת להוכיח את הטירוף של מדעי החברה כיום. למשל, המחקר המפורסם ביותר שלהם דיבר על ה"אונס בגינת הכלבים" ו"הומו-פוביות בגינת הכלבים"
שבו הם מתארים את האינטראקציה בין כלבים זכרים לבין עצמם, ובינם לבין לכלבות נקבות, דרך עדשת פוליטיקת הזהויות ההזויה.

2.

The Replicability Crisis
אחת השערוריות הגדולות ביותר של מדעי החברה אי פעם, אם לא ה-גדולה ביותר: העובדה שהרוב מכריע של המחקרים בתחום [שנבדקו] שגוי, שלא לומר שיקרי.
נבדקו 100 מחקרים על ידי ביצועם מחדש [מה שנקרא "רפליקציה", והוא מאבני היסוד של השיטה המדעית]. ברפליקציה של כמחצית מהם נמצאו ממצאים שונים לחלוטין!
בקרב רבים רבים מן המחצית השניה, הממצאים היו חלשים במיוחד, ובטח שהרבה פחות משמעותיים מכפי שדווח.
המשמעות היא שלא ניתן לסמוך המחקר במדעי החברה [זה היה ספציפית בפסיכולוגיה, אבל האקסטרפולציה ראויה, ונמצאה בעוד תחומים]

בקיצור: מי שגר בבית זכוכית, וגו'