נמנעים משיחות מסדרון בעבודה? אתם עלולים להיתפס כמנוכרים ולפגוע בסיכוייכם לקידום. מצד שני, אם תרכלו מהבוקר עד הערב – עלולים לתפוס אתכם כחתרנים בלתי נלאים. אז איך מרכלים כמו שצריך ומדוע זה משתלם גם למעסיקים?
* * *
אין מקום עבודה שאין בו רכילות. הבעיה היא שבמילה עצמה, "רכילות", דבקה ערכיות שלילית קשה הרואה בה רק את הפסול, את השטותי ואף את הזדוני. אם לא די בכך, דבק בה גם סקסיזם המייחס אותה לנשים בלבד, סטיגמה שהיא שגויה לא רק מצד גברים כלפי נשים, אלא גם מצד נשים כלפי עצמן. התייחסויות אלה שופכות את התינוק עם המים ועושה עוול להיבט טבעי של תקשורת בינאישית.
לכן, כדי להבין את סוגית הרכילות בעבודה, חייבים קודם כל "לנקות" את המונח. לשם כך יש להתייחס אליו עניינית ולא רגשית או סטראוטיפית, ואז להגדירו מחדש: רכילות היא העברת מידע. לא יותר ולא פחות.
אלא שבשונה ממידע רשמי, של הארגון, כמו למשל מינוי של אדם כלשהו לתפקיד, או הכרזה על מבנה ארגוני חדש, מידע המועבר באפיקים הרשמיים של הארגון כמו עלון פנימי, לוחות מודעות, מכתב מנכ"ל או הפורטל הארגוני, הרי שרכילות היא העברת המידע הלא רשמי (אישי-מקצועי או אישי-אינטימי), ובדרכים לא רשמיות, כמו למשל שיחות מסדרון בהן מופצות עובדות או שמועות.
כאשר מדובר בעובדות, הרכילות הארגונית פשוט מהווה הגברה והעמקת הפצה למידע רשמי שאולי לא חילחל עדיין לכל הארגון, כך שיש לה היבט מעשי ממש. לעומת זאת, כאשר מדובר בשמועות, הרכילות עלולה להיות מזיקה ברמה הארגונית והאישית כאחד: חשיפת מידע שטרם נחשף רשמית או אפילו מוסתר אקטיבית על-ידי ההנהלה (אם כי עובדים מסויימים עשויים דווקא להרוויח מכך), או הפצה ברבים של מידע אישי או אף אינטימי על עובד/מנהל זה או אחר, בין אם הוא קשור לעבודה או לא, תוך גלגול כדור שלג הולך ותופח ללא קשר לשמועה המקורית ולמציאות (המקבילה של "רב סרן שמועתי" הצה"לי).
לכן, חשוב להבחין בין שני סוגי רכילות:
1. מקצועית
א. מידע טכני: אילו משרות נפתחו, לאלו כדאי להגיש מועמדות ואלו לא ולמה
ב. מידע פוליטי: מי הסתכסך עם מי בפוליטיקה הארגונית, מי התקרב למי, מי בוחש היכן
2. אישית
א. רומנטי-מיני בתוך העבודה: מי יוצא עם מי, מי התחיל עם מי, מי גמר עם מי
ב. גילויים על החיים האישיים שאינם קשורים לעבודה: על הבעל, האישה, הילדים, שכונת המגורים
בנוסף לחלוקה לפי התוכן, חשוב להבחין בין סוגי רכילות גם במישור ה"איך":
א. ארסי – הנובע מצרות עין
ב. מפרגן – מכל הלב ומתוך כוונה חיובית
וכן במישור ה"לשם מה", כלומר המטרה:
א. בוחש – המנסה להשפיע על המצב
ב. ענייני – מציין את העובדות/שמועות הידועות לו, בתום לב וללא כל אג'נדה
כלומר, רכילות היא מעין קובייה הונגרית שבה כל המרכיבים מכל הסוגים יכולים להצטלב ולהשפיע את משמעותה המעשית. וכאן החשיבות לחוכמה הפוליטית של עובדים ומנהלים כאחד.
כמו בכל דבר בעבודה ובחיים: הכל שאלה של מידתיות. אם עובד עוסק ברכילות כל הזמן – מעמדו אכן עלול להיפגם כאחד שלא עוסק במהות ובעבודה עצמה אלא רק ב"מסביב", ובצדק. יתירה מכך, אם העובד לא "סתם" מרכל אלא הוא גם מן הסוג הבוחש, כפי שפורט לעיל, הוא מסתכן באופן כפול:
א. בומרנג – מה שאתה עושה לאחרים עלול לחזור אליך
ב. מיתוג שלילי – תיוג כ"חתרן בלתי נלאה", שהוא תיוג שקשה להשתחרר ממנו.
לעומת זאת, עובד המדיר עצמו לחלוטין מכל שיח לא פורמאלי עלול דווקא לפגוע במעמדו הפוליטי, וזאת בשתי רמות:
א. יוצר מרחק ואף ניכור חברתי מעמיתיו, כי לכידות חברתית נוצרת, בין השאר, בשיח לא פורמאלי. הדבר יכול להשפיע על המידה בה אותו עובד הוא אהוד ופופולארי, או גם סתם לפגום במידה שבה מכירים אותו ולקבעו כאנונימי יחסית.
ב. העובד עלול להפסיד מידע תעסוקתי, מקצועי ואף כספי חשוב: על משרות, על דרישות התפקיד, על גורמי מפתח בפוליטיקה הארגונית – מי חזק/חלש, למי כדי להתקרב וממי להתרחק, ועל כמה מרוויח ההוא או ההיא, שהם בתפקיד מקביל.
ויש גם היבט ארגוני שכדאי למנהלים לתת עליו את הדעת: רכילות רבה במקום העבודה מעידה על העדר אפיקים פורמאליים לתקשורת (מה שדוחף את העובדים לאפיקים הלא-פורמאליים), העדר זרימה שוטפת של מידע חופשי עם נגישות לכל עובד ואף, במקרה קיצון, סתימת פיות!
לסיכום:
רכילות בעבודה היא טבע אנושי שאין בלתו, אך למרות מורכבותה וסכנותיה, ניתן לרתמה באופן אפקטיבי:
1. השתתפות
– לא חכם להתרחק לחלוטין מכל שיח לא פורמאלי
– כן חכם לסייג את התוכן בו לוקחים חלק אקטיבי, למקצועי ולא לרומנטי-המיני
– ובכל מקרה, להקפיד על ענייניות ועובדתיות
2. מידתיות
– השתתפות בשיח הלא-פורמאלי, לא אומר שיש לעשות זאת כל הזמן: לא כל שיחה סביב ארוחת צהרים ולא כל הליכה לעמית בחדר אחר או לפינת הקפה צריכה להכיל רכילות, מכל סוג שהוא.
– במקביל, כן להיות תמיד עם אוזניים כרויות להקשבה ולקליטת מידע, גם מבלי להשתתף באופן פעיל בשיחת רכילות
3. מודיעין עסקי
זהו היבט קריטי בהצלחה בעבודה כך שמומלץ לעסוק בו, אלא שתוך הבחנה:
בכל היבט של חיפוש מידע פורמאלי ודליית מידע פורמאלי באפיקים הרשמיים של הארגון ניתן לעסוק בגלוי ובמוצהר. הדבר עשוי אף להעיד על מעורבות והתמצאות חיובית במה שקורה בארגון.
לעומת זאת, בחיפוש מידע לא פורמאלי ודליית מידע לא פורמאלי מכל מה שמתרחש בסביבה הארגונית, גם יש לעסוק, אלא שבאופן מתוחכם יותר, שחלקו סמוי וחלקו פאסיבי, כלומר, תוך הקפדה על הסייגים שלעיל, ולעיתים תוך הסתפקות במידע המגיע אליך, מבלי להפוך לאחד שכל הזמן מסתובב ומתחקר עובדים אחרים, ומבלי להעבירו הלאה.
4. שימוש בצינורות המקובלים
חשוב להקפיד שלא להפיץ מידע באפיק לא-פורמלי, כלומר בשיחת רכילות, אם מידע זה צריך להיות נאמר באפיק פורמלי. התנהלות כזו אינה אתית ואף חותרת תחת אושיות הסדר הארגוני.
מקרה קיצון לדוגמא: מידע על מעילה או כל התנהלות לא אתית של עובד אחר, צריכה להיות מובאת לידיעת המנהל/ת, ולא לשמש כר לריכולים.
5. איכות מקצועית ותפוקתיות בתפקיד
חשוב לתת מהות וערך מוסף אמיתי בעבודה, ואז גם אין חשש שרכילות עניינית יותר או פחות מידי פעם תפגום במיתוג המקצועי החיובי.