איך הפך שבועות מחג הקציר והביכורים, לחג החלב?

בכוונה חיכיתי לאחרי החג עם הסרטון הזה:

אנשים לא אוהבים שחושפים בפניהם עד כמה הם עדר רובוטי, המובל כסהרורי לקופה רושמת,

ולא הומו סאפיאנס, כפי שהם אוהבים לחשוב על עצמם,

[האיש החושב – כמו הפסל של רודן, אבל עם יותר שומן ופחות שרירים]

אם בכלל הם חושבים, או רק פועלים באוטומט ;

ובטח שהם לא אוהבים, אם מה שנחשף בפניהם, מקעקע את הרגליהם בכלל,

קל וחומר, הרגלים שהם חושבים שהם "טבעיים" ו"נכונים",

בעוד שמישהו פשוט שתל להם אותם בראש

[במקרה הזה: מועצת החלב, שעוד נגיע אליה בפרק הבא].

העניין הוא לא האם מאכלי חלב הם חלק ממסורת החג או לא

קראתי שהמסורת הזאת אכן התקיימה גם בתפוצות – הגם שכמובן לא כמסחרה מיתוגית כמו היום, וגם שלא הייתה נהוגה בכל הגלויות, למשל בתימן לא, ולגבי חלק מצפון אפריקה קראתי עדויות סותרות –

מאוד אשמח לשמוע מכם, מה אתם יודעים מהוריכם,או מהמנהגים במשפחתכם, על ההיסטוריה של המסורת הזאת בתפוצה שממנה הם הגיעו, כדי ללמוד עוד בעצמי – מתחת הסרטון באתר שלי

אלא העניין הוא:

איך נוצרת מסורת, וההבדל בין מסורת אמיתית למסחרית,

או לחלופין, המחטף של מסורת אמיתית על-ידי מותגים מסחריים.

ומה זה אומר עלינו כצרכנים, כציבור, כחברה,

שאפשר לעשות עלינו מחטף שיווקי / מסחרי / מיתוגי שכזה בכלל,

ובפרט שאנחנו לא נותנים לו שום קונטרא,

אלא  מקבלים אותו, בהנאה, ללא התנגדות, ואפילו בהתלהבות – ?

אז חשבתי שעדיף אחרי השבועות,

כשהראש והלב יותר פתוחים להקשיב,

כי לא נדרש שינוי מיידי בהרגלים הללו , שהרי יש שנה שלמה עד הפעם הבאה.

ואם יש לכם תמונות ילדות עם זר לראשכם וטנא ביכורים בידיכם

אשמח אם תעלו אותן פה למטה [בכל תגובית, יש למטה מימין, אייקון של תמונה]

כתמיד, מאד מחכה לשמוע מכם בהקשר לסרטון הזה!

טוב. ברוך השם אין חגים עד ראש-השנה. אפשר להירגע.

[ט"ו באב באמצע לא נחשב – הוא בעיה של גברים, ולא צריך לבשל]

אז בשמחות

[וכזכור: לא באירועים]