כל קשר מיני בין בעלי תפקידים בארגון, ביניהם מתקיימים יחסי מרות, הוא הטרדה מינית, עד כדי אונס, ובצדק רב. למי שטרם הבין מדוע, ולא הספיקו לו הקורבנות המצולקות של יצחק מרדכי, עאטף זהא ומשה קצב, אולי חשיפת ההתעללות הממוסדת ורבת-השנים בשוטרות רבות, ע"י הפיקוד הבכיר של משטרת ישראל, תעשה את העבודה. אבל מה בדבר קשר רומנטי אמיתי בין עמיתים לעבודה?
ה"וולנטיין" שיחול בשבת הוא הזדמנות מצויינת לבחון סוגיה שכיחה ומהותית זו, מה גם שבחינה כזו תאפשר לשים במוקד את האהבה, אך לא מזווית מסחרית-עד-זרא, כמקובל, (לה, כל מי שצרכנות נבונה לנגד עיניו, מתנגד בכל תוקף),אלא דווקא מזווית אחרת לחלוטין, ומעשית בהרבה: זוהתעסוקתית-פוליטית.
התשובה היא, שכל עוד בני הזוג הם מ-דֶרֶג ארגוני זהה, ואין ביניהם יחסי מרות, אין כל בעיה משפטית או אתית ברומן המתהווה. אבל מסתבר שיש ויש בעיות מסוגים רבים אחרים. מטרת הטור הנוכחי למפות בעיות אלה כדי לאפשר לכל המעורבים להבין טוב יותר את המצב מכל היבטיו, ולקבל החלטות מושכלות יותר בהתמודדות עמו.
1. האהבה עיוורת – העבודה לא
טבעי הוא שמתוקף העבודה המשותפת, תמיד יהיו קולגות שיתאהבו ויהפכו לזוג. אין אנו "משטרת אהבה" ולכן אין טעם במינֵי המלצות להימנע מכך. הן גם לא תעזורנה: אומרים שפיקח יוצא ממצבים שחכם אינו נכנס אליהם, אבל גם החכמים ביותר אינם יכולים לרוב לשלוט בליבם.
באותה המידה, טבעי הוא גם שתמיד יהיו פרידות. בדיוק כפי שגם הזוגות האוהבים ביותר בחיים נופלים, בשלב כלשהו, חלל לסטטיסטיקות הידועות ונפרדים, הרי שזו הסתברות ממשית גם לזוגות בעבודה. אלא שבעוד שזוגות אחרים יכולים להפריד את חייהם זה מזו ברמה מיטבית אם אין להם ילדים משותפים, וגם יש – לפחות לחוות את מקום העבודה כאזור-נטול-אקס, הרי לקולגות פרודים הדבר אינו אפשרי.
לאור העובדה שמקום העבודה הוא קריטי לכולנו, אם לא מסיבות של מימוש אישי, אז לפחות מסיבות של קיום כלכלי, ברור שעדיף לא להסתכן בכך, כמו גם להבין שהמחיר עלול להיות לא רק פרידה רומנטית את פרידה מקצועית: מעטים יסכימו/יוכלו להמשיך לעבוד יחד באופן צמוד, כך שאחד מהם לרוב יאלץ לעזוב.
מוצע לשקול מהלך שאולי יראה ברגע הראשון הזוי, אך במחשבה שניה – הרבה פחות. כפי שזוגות חותמים על הסכם טרום-נישואין כשהיחסים עדיין רומנטיים, מתוך הכרה בעובדה שהם עלולים להתהפך, כדי למזער את המאבקים ועכירות התקשורת הבינאישית לאחר פרידה, כך ניתן להגיע להסכמות תעסוקתיות בשלב שבו אתם עדיין רוצים זה בטובת זו.
הסכמות אלה יכללו מי יהיה זה שיעזוב לו הדברים יגיעו לידי כך, מתוך שיקולים מגוונים שייבחנו בכנות, כמו:
א. וותק בארגון ובתפקיד: הוותיק יישאר, או דווקא יעזוב, בהתאם לשלב הבא בקריירה המיועדת
ב. מרכזיות התפקיד הנוכחי עבורו: אם מישהו ממילא לא מתכוון לעסוק בתחום הנדון בהמשך, הוא יעזוב
ג. הסתברות השגת הקידום: מי שכבר בתור יקבל עדיפות, לעומת מי שלא ו/או שאין לו עדיין ההכשרה, ההשכלה והכישורים הנדרשים.
כל זוג יכול לבנות את מערך השיקולים שלו. למרבה הצער, ההסתברות שזוג עמיתים מאוהב יעשה זאת קלושה, וזאת משלוש סיבות מרכזיות:
1. זהו צעד חדשני ולא אורתודוקסי: מעטים הם המוכנים לפרוץ תבניות
2. זה לא רומנטי (בדיוק כמו הסכם טרום-נישואין)והזוג מצוי בעיצומה של הרומנטיקה כך שחשיבה רציונאלית ממילא אינה בעדיפות עליונה
3. אין זרז משפטי-קנייני בצורתו הישירה, כמו למשל רכוש משותף (בשונה מהסכם טרום-נישואין). לכן, כל מחיר תעסוקתי עתידי ישולם לא רק במלואו, אלא גם לא דווקא באופן ההוגן והראוי ביותר.
כך או אחרת, מומלץ באופן חד-משמעי שלכל הפחות, הסוגיה תהיה "על השולחן" ופתוחה לדיון ממשי. הדבר נכון שבעתיים לגבי בני-זוג הישגיים ומוטיבציוניים שלשניהם הקריירה חשובה במידה רבה.
2. הקולגות והבוס/ית לא תומכים? יש להם סיבה טובה!
עמיתים רומנטיים במקום העבודה חושבים תמיד שמדובר בעניין אישי ואינטימי, שלסביבה אין זכות להעיר או להאיר עליו. אולם, האמת היא ההיפך המוחלט: רומן בין עמיתים בצוות מהווה בעיה ארגונית, ניהולית, מקצועית ופוליטית מן המעלה הראשונה!
לכאורה נדמה שרומנטיקה בצוות עשויה לתרום לו, אך המציאות היא שיש לה יותר סיכוי לפגום באפקטיביות הצוות, מאשר לקדמה. זוגיות בצוות גוררת הסחה והסטה מתהליכי העבודה השוטפים ומן הדינאמיקה הבינאישית שכבר התעצבה. בייחוד כאשר מדובר בצוות חיובי שעובד היטב יחד להשגת המשימות.
זאת משום שבצוות כזה, הדינאמיקה הבינאישית כבר הגיעה לאיזון פורה, באופן שמאפשר לצוות לתפקד כאקו-סיסטם "חלק", וכל הפרה או שיבוש שלו מצריך היערכות מחדש, שלא תמיד תגיע לאותה אפקטיביות.
מדוע? הנה הסיבות המרכזיות:
א. בני-זוג יוצרים "קליקה" בין ירצו בכך או לא, ובכל מקרה נתפסים ככזו. היות שהם נוטים להגן אוטומטית זה על זה ולתמוך אוטומטית זה בהצעותיו של זה, נשברת חלוקת הכוח המקורית בין חברי הצוות, זו שלפיה לכל אחד משקל שווה או לפחות משקל של קול אחד.
ב. ברגע ששני אינדיבידואלים הופכים ליחידה אחת, מותר להניח שכל מידע ארגוני או אישי שנחלק רק אם אחד מהם, זולג אוטומטית לשני. הדבר פוגע באמון בין מי שעד אז היו חברים טובים של אחד מבני- הזוג וכעת חוששים לחלוק עמו/ה הכל.
ג. גם לבוס/ית יש בעיה. משולשת.
האחת, מעשית: אם שניהם עובדים על אותה משימה בתת-צוות אד הוקי כלשהו, הרי שכל חבר צוות אחר שם יחוש מודר. מצד שני, אם יפריד ביניהם, יפגע בשביעות הרצון של שניהם ואולי גם יספוג בזבוז זמן ומשאבים מקצועיים מכך ששניהם ייטו לתרום או לעזור (בעיני היתר: להתערב) במשימת תת-הצוות האחר.
השניה, גם היא מעשית ביותר: אם בני-הזוג עובדים במחלקות מתחרות, הזוגיות עלולה ליצור תהיות גלויות וסמויות לגבי מידת הנאמנות של כל אחד מהם למחלקת המקור.
השלישית, פוליטית: אותה זליגת מידע פוטנציאלית שחווים החברים מסביב, חווה גם המנהל/ת. אם אחד מבני הזוג אינו עומד במשימותיו ויש להעיר לו, הערה שלבטח לא יאהב, אוטומטית הדבר "פותח חזית" גם עם השני, עמו אין כל בעיה ואולי אף להיפך.
כך, המנהל לא רק יבזבז משאבים שלו, אלא גם, בפוטנציה, יאבד את הקשר הטוב עם אותו בן-זוג שהוא גם עובד טוב.
ד. במקרה שבני הזוג לא פרסמו ברבים את הרומן, קיים גם קושי ארגוני נוסף, עקב פריחת תרבות של שמועות ורכילות.
אם עמיתים רומנטיים יבינו כל זאת, הם יוכלו גם לשתף בדבר הרומן את הסביבה באופן מבוקר, וגם לעשות מאמץ אקטיבי לנטרל ככל הניתן את הבעיות המאוד מציאותיות הללו, שהם עצמם גוזרים על סביבתם הארגונית.
3. פגיעה מיתוגית שעלולה לחבל בקידום
א. העברת המיקוד האישי מן המקצועי אל הרומנטי:
הדבר עלול להיות נכון בכל מצב של התאהבות, אך כשזו זמינה בעבודה ברמה היומיומית, עקב העובדה שמושא האהבה ממש לידך, הסכנה גדולה בהרבה. חשוב שבני הזוג יזכרו שמשלמים להם עבור ביצועים ולא עבור רומנטיקה.
ב. מיתוג זוגי מדלל את המיתוג הפרטני
לאורך זמן, דווקא מי מבני-הזוג שקודם לכן נתפס כמקצועי במיוחד, הוא זה שיפגע יותר. (מה שמחזיר אותנו – כמו גם כל יתר הסוגיות שיסקרו להלן – לסעיף הראשון ובו הסכמות ה"טרום נישואין", שאולי כעת כבר נשמע פחות הזוי…?)
ג. סכנה לקידום עתידי
קידום תמיד ניתן לאדם יחיד, לא לזוג. ככל שהמיתוג יתקבע בתודעה הארגונית כ"זוג", באופן המקשה להבחין בתרומה הייחודית של כל אחד מהם, ובאופן בו נדמה כי הם מעין גשטאלט בו השלם גדול מסכום חלקיו, כך הקידום בסכנה.
והעיקר: שניפגש בשמחות.