מבחן ה”פּוֹלָנִיוּת התעסוקתית"

2. כחצי מיליון עובדים במשק לעולם לא יממשו (עד גיל הפנסיה) את מלוא הפוטנציאל שלהם בתפקיד במקום העבודה. מה אתה עושה כדי להבטיח שלא תהיה אחד מאותם חצי מיליון? האם אתה כבר אחד מהם? כל חצי שנה צריך עובד / מנהל לעשות לעצמו חשבון נפש תעסוקתי: האם אתה עושה זאת?
BossProblem הגדיר מבחן תעסוקתי קריטי לכל עובד ולכל מנהל החפץ בקידום אמיתי: מבחן ה"פּוֹלָנִיוּת תעסוקתית". מבחן זה יעזור לך להבין האם אתה באמת מוכן לנקוט בפעולות הנדרשות להשגת קידום או שאתה מעדיף להתלונן על-כך שאינו מגיע.

"פּוֹלָנִיוּת תעסוקתית" * היא מונח שטבענו על-מנת לתאר את כל אותם עובדים ומנהלים (והם רבים) שחשים תסכול מתמשך על-כך שאינם מצליחים להגשים את שאיפותיהם המקצועיות והכלכליות במקום העבודה, אך במקום לקחת יוזמה ולבצע שינוי, הם ממוקדים בהאשמה של כל מי שסביבם: ההנהלה לא הוגנת, הקולגות לא הוגנים, תהליך ביצוע המינויים לא הוגן, החיים לא הוגנים ובכלל "אין צדק בעולם!".

הפּוֹלָנִי התעסוקתי אומר בכאב לב אמיתי משפטים כמו: "כולם מצליחים להתקדם ורק אני לא", "הכל פה מכור מראש", "איזה סיכוי יש לי? אני הרי לא מכיר אף אחד בהנהלה", "מתקדם רק מי שמתחנף לבוס" ועוד ועוד. הוא באמת חש שדוחקים אותו הצידה, אך הוא אינו עוצר בין האשמה להאשמה לבחון: האם חלק ממנה נעוץ בו?

ככל שעובר זמן רב יותר עם התחושות המתסכלות הללו, מתחיל עובד כזה לחוש שהוא קורבן של המערכת כולה. ככזה הוא מרחם על עצמו ומתבצר עוד יותר באי-עשייה לשינוי המצב, אי-פעולה לפריצת המעגל, אי-לקיחת-יוזמה להשגת מטרותיו. זאת, במקביל לעוד יותר האשמה החוצה ועוד יותר תסכול פנימה. כך הולך ומסתחרר לו מעגל הקסמים הזה, וכשהוא כבר לכוד בו, הוא כבר פּוֹלָנִי תעסוקתי למהדרין. למרבה הצער, המציאות מוכיחה שהתופעה נרחבת למדי, ומתגלה בארגונים גדולים כקטנים, פרטיים כציבוריים, לרוחב שוק העבודה כולו.

מכירים מישהו כזה?

בחן/י את עצמך: האם אתה "פּוֹלָנִי תעסוקתי"?
אגב, דווקא אם אתה בטוח שאינך כזה – נקוט משנה זהירות! שאל חברים שעל דעתם אתה סומך. שהרי ל"פּוֹלָנִי התעסוקתי" נקודה עיוורת גדולה במיוחד…

הנה 8 השאלות שכדאי לך לשאול את עצמך:

1. האם אתה שבע רצון מתפקידך הנוכחי בעבודה / מהשכר / מהיוקרה וכד'?
אם כן – בחן עצמך: האם באמת? ואם כן – נפלא. אך אולי אתה חושש לענות בשלילה כי אז תאלץ להודות בתסכול ובחוסר פעולה?
אם לא – המשך הלאה.

2. האם זו שאלה שאתה שואל עצמך תקופתית, או שאתה פשוט "סוחב קדימה בעלייה" בלי לעצור ולחשוב?
ככל שאתה "סוחב" בלי לתת לעצמך דין וחשבון – כך אתה יותר "פּוֹלָנִי תעסוקתי".

3. אם אינך שבע רצון – מה אתה אומר לעצמך כדי להצדיק את הישארותך בתפקיד?
ככל שאתה נותן לעצמך צידוקים הממוקדים בסביבה ולא בך – כך הם יותר תירוצים של "פּוֹלָנִי תעסוקתי"..

4. מתי בפעם האחרונה נקטת פעולה יזומה כלשהי לבירור משרות פנויות/מתפנות בתוך מקום עבודתך הנוכחי ומחוצה לו?
ככל שהיה זה לפני זמן רב יותר, או כלל לא, ובמקביל לאי-שביעות רצון בתפקיד – כך אתה יותר "פּוֹלָנִי תעסוקתי".

5. מתי/אילו פעולות נקטת בשנה האחרונה על-מנת לבטא את שאיפותיך התעסוקתיות בפני הממונים עליך?
ככל שהיה זה לפני זמן רב יותר, או כלל לא, ובמקביל לאי-שביעות רצון בתפקיד – כך אתה יותר "פּוֹלָנִי תעסוקתי".

6. אם לא נקטת פעולות כאלה – מדוע?
ככל שההסברים שאתה נותן לעצמך הם בסגנון: "לא נעים לי", "אני לא טיפוס לזה", "מה פתאום שאעשה כאלה דברים, מספיק שאני עובד קשה" – כך אתה יותר "פּוֹלָנִי תעסוקתי".

7. האם אתה חש תסכול מתמשך עקב עובדת היותך "תקוע" במקום בעוד אחרים סביבך מתקדמים?
ככל שתשובתך יותר חיובית ובמקביל להעדר היוזמות שפורטו לעיל – כך אתה יותר "פּוֹלָנִי תעסוקתי".

8. בפעם האחרונה כשמישהו בסביבתך קיבל קידום: כיצד הגבת?
ככל שהתמקדת בתסכול ובפליאה על קידומו, במקום לבחון עניינית מה הוא עשה שאתה לא עשית, כך אתה יותר "פּוֹלָנִי תעסוקתי".

אז איך דורגת?
אם יצאת "פּוֹלָנִי תעסוקתי" יותר ממה שחשבת בתחילה, או יותר ממה שנוח לך להאמין – אל דאגה. הרווחת ! שהרי עצם ההכרה במה שבולם אותך בכלל, ומכיוון שלא חשבת עליו קודם לכן, בפרט, הוא כבר המפתח הראשוני לפריצה הלאה. בצע את הפעולות עליהן נשאלת לעיל, ותראה שתתחיל גם אתה לפרוץ את ה"פּוֹלָנִיוּת ה תעסוקתית" בדרך לקידום הנכסף.
רוצה ללמוד איך לא להיות "פּוֹלָנִי תעסוקתי"? קרא/י את המאמר:
איך האפס הזה קיבל קידום ואני לא

* מובן שהמילה "פולניות" נאמרת במובנה העממי הנפוץ, והיא מבטאת מצב תעסוקתי שיכול לאפיין כל עדה וכל מוצא. בנוסף, לשון הזכר היא עקב מגבלות השפה בלבד. הכוונה לעובדות ועובדים כאחד.