10 היסודות לניווט חכם בפוליטיקה הארגונית – מבוא לקורס
בכל יעוץ, לכל מנהל ולכל עובד, בכל ארגון, הצוות שלנו נוכח כל פעם מחדש עד כמה עולם העבודה הוא קריטי בחיים של כולנו. המקום המרכזי הזה של עולם העבודה חורג בהרבה משביעות רצון מקומית במקום העבודה: מסתבר שזהו גורם מרכזי וישיר המשפיע על יכולתו של אדם להשיג רווחה אישית כוללת.
ואכן, עולם העבודה ארוג לתוך הזוגיות שלנו, יחסינו עם הילדים, החברים וההורים. כשטוב לנו בעבודה, יש יותר סיכוי שיהיה לנו טוב גם בחיים. הבעיה היא שגם ההיפך הוא הנכון. כשרע לנו בעבודה, פעמים רבות יש "זליגה" של התחושות השליליות גם לחיים האישיים. הביטוי לכך יכול לנוע מ"סתם" עצבנות וחוסר סבלנות כלפי בני הבית, דרך התרחקות מפעילות חברתית או בילוי בשעות הפנאי, ועד פגיעה נפשית ממשית.
מה שמדהים הוא העובדה שלכל-כך כל-כך רבים בעולם העבודה אכן רע. עובדים (ומנהלים) רבים חווים תיסכול ותחושת פיספוס מתמשך. לתחושתם הסובייקטיבית הם משקיעים, אך למרות זאת – הם שוקעים. למה זה קורה?
ניסיוננו המקצועי מעלה, שההסבר הוא "פּוֹלָנִיוּת תעסוקתית". זהו מונח שטבענו לתיאור דפוס התנהגותי (ולפעמים אף אישיותי) שמאפיין את אותם עובדים (ומנהלים) שחשים שהם משקיעים "פוּל גז בניוטרל" ולא מצליחים להגיע לתוצאות התעסוקתיות אליהן הם שואפים: קידום, העלאת שכר, הטבות שכר ויוקרה מקצועית.
לאחר שדפוס זה מתקיים זמן רב, מתקבעת אצל העובד תחושה של 'קורבן' שאחרים 'עוקפים אותו בסיבוב' ושהפוליטיקה הארגונית 'דופקת' אותו. במצב זה, העובד הוא כבר 'פולני' וממוקד במציאת צידוקים (אצלו) ואשמים (בהנהלה) לחוסר הצלחתו, במקום לפעול באופן יזום ליצירת ההצלחה בה הוא חפץ.
הרעיון התגבש במשך השנים בהן הצוות שלנו עובד עם צוותים לרוחב המשק הישראלי כולו. תוך כדי כך ראינו שוב ושוב מצבים בהם עובדים ומנהלים חשו תקועים, מתוסכלים ולא מוערכים, גם בארגונים המצליחים ביותר. בשיחות שלא-לציטוט הסתבר לא אחת שהסיבה היא קידום (בתפקיד ו/או בשכר) שקולגה קיבל, למרות שהוא פחות מקצועי, בעוד שהם עצמם, נותרו מאחור.
בדקנו ומצאנו שכמעט תמיד הקולגה היה מוכר יותר, מוחצן יותר, מעורה פוליטית יותר וממוקד מטרה יותר. האם זה פייר? אולי לא. אך זו אינה השאלה הרלוונטית. מה שחשוב הוא לפעול באופן יזום לצורך הצלחה בעבודה, ולא לחכות שהיא תקרה מעצמה.
BossProblem הוקם בדיוק לצורך זה: להקניית כלים מעשיים בלבד, ללא כל תיאוריה, לעובדים ומנהלים שרוצים קידום, הכרה במקצועיות שלהם, הטבת שכר או הוספת תחומי סמכות בתפקיד הנוכחי, ולא בטוחים איך להשיג זאת.
הביטויים הפסיכולוגיים שאנו מזהים לפּוֹלָנִיוּת תעסוקתית הם תחושות "קורבן" על-כך ש"דופקים אותי", חוויית תיסכול מתמשכת במקום העבודה, תחושת פיספוס מתמשך בהיבט האישי והמקצועי כאחד, מרירות ומירמור כלפי פנים וכלפי חוץ. כל אלה מלווים בכעס על עולם העבודה בכלל ועל הארגון בו אני עובדת בפרט. לעיתים קרובות הכעס מופנה גם כלפי בעלי תפקידים ספציפיים במקום העבודה: בדרך כלל אלה שאחראים על הקידום, ואלה שאכן התקדמו.
בנוסף לביטויים הפסיכולוגיים, יש גם ביטויים מילוליים המאפיינים פּוֹלָנִיוּת תעסוקתית. תוכלו להשתמש בהם לאבחון עצמכם או סביבתכם. למשל:
"למה קידמו את האפס הזה ואותי לא?"
"איך זה שמי שפחות מקצועי ממני, מרוויח יותר ממני?"
"איך זה שלמרות שאני משקיע – אני שוקע?"
"הכל פוליטיקה פה! חבל על הזמן…לאדם ישר אין סיכוי"
"זה לא פייר!"
ולקינוח: "בטח שהוא קיבל קידום לפני – הוא כל הזמן מתחנף לבוס"…
בהקשר זה חשוב להבהיר:
א. טבעי, נורמאלי ולגיטימי לקַטֵר. בייחוד כשקורה משהו שמתסכל אותי.
השאלה עד כמה מקטרים, ועד כמה פועלים לשינוי בנושא לגביו מקטרים. לכן, המבחן שיעיד אם עובד לוקה בפּוֹלָנִיוּת תעסוקתית או לא הוא האם יש לו דפוס של "הִתְקַרְבְּנוּת" (שהוא מאפיין, קבוע ומתמשך, להבדיל מהתנהגות מקומית רגעית). אנו אוהבים לקרוא לעובד/מנהל כזה גם "קורבן מקצועי".
ב. אכן, פעמים רבות שיקולים זרים מתערבים בתהליכי קידום. אכן, לעיתים "זה לא פייר".
בעולם העבודה, כמו בחיים, לא תמיד יש צדק.
השאלה היא האם אכן יש חוסר-צדק מוחלט באותו קידום שאינו נראה לי, והאם אותם שיקולים הם כה זרים, או שה"צדק התעסוקתי" הוא קצת שונה ממה שאני חושבת…
אז א מישהו/י קודם/ה רק כי בזכות פלירטוט עם הבוס/ית – נכון. זה זר לעולם העבודה ה"נקי". אבל אם מישהו קודם כי ידע לתקשר את הישגיו, כי הכיר בערך עצמו, כי השכיל למצב עצמו היטב – האם אלה שיקולים זרים? כלל וכלל לא! אלה שיקולים רלוונטיים לחלוטין לכל תפקיד, לא פחות מאשר ידע מקצועי. היכולת להתנהל היטב בפוליטיקה הארגונית היא מפתח קריטי להצלחה בעולם העבודה.
היות שהפּוֹלָנִיוּת התעסוקתית היא תופעה כה רווחת, והיות שהיא פוגעת ברווחה האישית והמקצועית של עובדים ומנהלים כה רבים, גיבש BossProblem 10 פתרונות לבעיה: