אורית-קלייר

רגע רגע. תנו לי להבין: אז יש סוכנויות לדירוג אשראי שקובעות מה היכולת של מנפיק אג"ח להחזיר את חובו לנו המשקיעים, כן? כלומר הן קובעות מהי מידת הסיכון שלנו כמשקיעים בקניית אותן אג"ח, כן? ובכך הן בעצם משפיעות על שוויין כי ככל שהסיכון נמוך יותר, הדירוג גבוה יותר ואז יותר משקיעים ירצו לקנות אותן כאפיק השקעה סולידי, כן? אָה.

וכל המשקיעים בכל העולם מקשיבים לאותן שלוש סוכניות ממש: S&P, מודי'ס ופיץ' שהן הכי נחשבות וחולשות על הרוב המכריע של השוק, כן? והמודל העסקי שלהן בנוי על הכנסה מאותם גופים מנפיקים שפונים אליהן לקבלת הדירוג, כן? והמנפיקים האלה רוצים  דירוג גבוה כי אז הריבית שהם צריכים לשלם לנו, המשקיעים, על ההלוואה קטן יותר, כן? כלומר נדרשת מידה גבוהה ביותר של יושרה מקצועית כדי שנאמין להן שלמרות זאת הן בחנו באמת ולעומק את סיכוני האשראי של המנפיק ונתנו דירוג גבוה רק אם באמת מגיע לו, כן? אָה.

ואותה S&P שכעת הורידה לארה"ב את הדירוג היא אותה אחת שגם דקה לפני שבנק ההשקעות הענק ליהמן ברד'רס התמוטט ב- 2008 והשיק צונאמי כלכלי גלובאלי, היא עדיין נתנה לו את הדירוג הגבוה ביותר האפשרי, כן? וזאת למרות שכל הנורות האדומות (משבר הסאב־פריים) כבר הבהבו בחוזקה, כן? אָה.

והיא זו שמשך שנים, כמו חברותיה לטריאופול, נתנה דירוגים גבוהים לכל הנגזרות של משכנתאות הסאב-פריים, מה שאסור היה לה לעשות לו היתה עושה את עבודתה נאמנה, כן? כלומר היא כ-ב-ר הוכיחה מעל לכל ספק רשלנות מקצועית קיצונית שזרקה את כולנו למיתון עולמי שאת מחיריו כולנו עדיין משלמים, כן? אָה.

ועכשיו אנחנו על סף סחרור גלובאלי נוסף בגלל שפתאום היא החליטה לכסת"ח את עצמה ולהראות שיש לה ביצים, כן? והממשל האמריקאי מצא לה טעות של שני טריליון דולר בהערכת הוצאותיו העתידיות. בָּקטנה, כן? והוא טוען שזה בעצם מה שהביא לירידת הדירוג, כלומר שכל הסחרור הנוכחי הוא בעצם טעות ש S&P לא רוצה להודות בה, כן? אָה.

אבל אנחנו עדיין סומכים עליה ונותנים לה לסחרר את עולמנו, כן?

למה???

באיזה עוד תחום עיסוק ניתן להיכשל שוב ושוב ושוב, באופן המחפיר ביותר, תוך גרימת נזק ממשי למיליוני אנשים ברחבי העולם, ועדיין להרוויח ולהוביל את השוק? רק בשוק ההון, בו נפרץ זה מכבר הקשר המקצועי, המעשי והמוסרי בין איכות הביצוע לעצם התגמול ולגובהו.

והרי כבר מ- 2001, עת התמוטט קונגלומרט הענק אנרון, שגם אותו הן פספסו לחלוטין, ובטח מ- 2007, עת החל משבר הסאב-פריים להתגלגל, ובטח ובטח מ-2008 עת  ליהמן ברד'רס קרס, כבר ברור לכל הדיוט: שלושת הסוכנויות המובילות לדירוג אשראי אינן ראויות לאמון ציבור המשקיעים!

גל המחאה בארץ דורש, בצדק, שינוי של "השיטה" – הנה שינוי שיטה דחוף לא פחות וקריטי אף יותר כי הוא היסוד הכלכלי העקיף והישיר של הקיום של כולנו. עקיף, משום שכל כלכלות העולם המערבי תלויות זו בזו וכל כשל באחת גורר תגובת דומינו על כל היתר, כך שהורדת דירוג האשראי לארה"ב או למדינות באירופה משפיעה במקודם או במאוחר גם עלינו.

ישיר, משום שכידוע כולנו מושקעים עד צוואר בשוק ההון: קרנות הפנסיה, קופות הגמל, קרנות ההשתלמות, קרנות נאמנות, ביטוחים למיניהם – הכל הכל מושקע באפיקים שגם בארץ מקבלים דירוג אשראי. ולא סתם, אלא על-ידי שתי סוכנויות הדירוג המקומיות שהן באחזקה בהיקף כזה או אחר של שתיים מהשלוש הבינ"ל: "מעלות" עם S&P שיצרה כעת את הסערה בארה"ב, ו"מידרוג" עם מודי'ס. בהינתן שסביר להניח שננקטות אותן פרקטיקות – מי מבטיח לנו שהכשלים המוכחים בחברות-האם לא חוזר על עצמו אצלנו?

שש בעיות מרכזיות עומדות בבסיס האבסורד שתיארנו עד כה:

ראשית, קיום יחסי ספק-לקוח בין סוכנויות הדירוג לבין הגופים המנפיקים, מה שעלול ליצור הטייה סמויה או גלויה, מכוונת או אגבית, לטובתם. הטייה כזו, הבאה לידי ביטוי בדירוג אשראי גבוה מכפי שהנתונים האובייקטיביים מאפשרים, פוגעת בנו, המשקיעים, ישירות, פעמיים: פעם אחת בכך שנקנה אג"ח מסוכן יותר מכפי שרצינו, שאחרת לא היינו קונים, ופעם שנייה בכך שהמוסדיים המנהלים את כספינו ישקיעו באותו אג"ח ושוב יסכנו את כספינו.

שנית, עוצמה מופרזת הנובעת מריכוזיות והעדר תחרות: העובדה שעל פיהן יישק דבר, ללא עוררין.

שלישית, העדר השקיפות של סוכנויות הדירוג: במפות האינטרסים והאינטרסים הצולבים אל מול מנפיקים שונים וסוכנויות הדירוג האחרות, בפרקטיקות הניתוח על-פיהן נקבעים הדירוגים, ובמומחיות של האנליסטים.

רביעית, הראש הקטן של המוסדיים שמתגלה שוב ושוב. כל עוד קיימים דירוגי אשראי רשמיים של הסוכנויות המובילות, הם יכולים להתחבא מאחוריהן, גם אם הפעלת ניתוח מקצועי ממשי ובדיקות נאותות עצמאיות היו חושפות את הטעויות הפוטנציאליות.

חמישית, עצם התקפות של מקצוע האנליסט בכלל: עד כמה יש לו גישה אמיתית לנתונים אמיתיים, עד כמה מסקנותיו עצמאיות או שהן פשוט מחזקות אוטומטית את דירוגן של הסוכנויות, ועד כמה המלצותיו מובהקות בדיוקן או שהן דומות להסתברות הרגילה של הטלת מטבע.

שישית, העדר יחסי ספק-לקוח בין סוכנויות הדירוג לבין ציבור המשקיעים, הפרטיים או המוסדיים. ציבור זה הוא משתמש הקצה של השירות שהן נותנות, אך אין לו כל קשר ישיר אליהן ואין להן חובה ישירה כלפיו. זהו היבט מורכב אתית ומשפטית, הנבחן בימים אלה ממש, כך דווח בתקשורת, בתביעה ייצוגית המתנהלת נגד "מעלות" (S&P) בסיוע הרשות לניירות ערך.

דווקא הנשיא אובאמה שזכה בתפקידו על מצע שינוי "השיטה" תחת הסלוגן yes we can פספס הזדמנות היסטורית: בנאומו האחרון לאומה, סביב הורדת דירוג האשראי לארצו, במקום ניסיון להרגיע את השוק היה עליו לנתץ אחת ולתמיד את ההגמוניה של סוכנויות הדירוג ולסרב לקבל את הדירוג של S&P. תארו לכם איזה זעזוע הכרזה כזו היתה גורמת לכל המערכת הפיננסית העולמית, ומכוונת אותה למציאת חלופות אפקטיביות יותר. שהרי ברור למה צריך דירוג אשראי, לא ברור למה צריך אותו במתכונת הזו. יתירה מכך, ברור למה א-ס-ו-ר שימשיך במתכונת הזו.

אז כעצמאית שתשלם מחיר כבד על מיתון נוסף, אני לא מוכנה לקבל אותו אם הוא נובע משילוב של אתיקה מפוקפקת, פרקטיקה כושלת וסתם הרגל מקובע של שנים. ועד שהשינוי המיוחל יגיע, יתכן שכדאי גם לכולנו לחפש עיסוק מופלא שכזה, בו נוכל לפזר דירוגים ללא אחריות, להתרשל, להיכשל ועדין להרוויח ולהוביל. מסתבר שיש לזה שוק. עובדה. יש למישהו רעיונות?

לטור כפי שהתפרסם ב- Ynet
לכתבה נוספת בנושא: רייטינג שמייטינג: חברות דירוג האשראי הן פיקציה

התמונה באדיבות:Photo by Sira Anamwong. Stock photo – Image ID: 100357060