אורית-קלייר

אז S&P הורידה את דירוג האשראי של ישראל במטבע מקומי. אז מה? רייטינג שמייטינג. אולי נפסיק כבר עם מופע החיל והרעדה הזה של ממשלות, נגידים, כלכלנים ואנליסטים בארץ ובעולם, בהמתנה ל- ובתגובה ל- מוצא פיהן של שלושת סוכנויות דירוג האשראי המובילות? עם הרקורד ההזוי שלהן, על חלקן במיתון הגלובאלי המלווה אותנו עד עצם היום הזה, למה עוד מקשיבים להן בכלל? עליהן לשנות את המודל העסקי שלהן, או לפשוט את הרגל! זה צודק. זה הגיוני. זה נדרש.

ותסלח לי הד"ר קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל, שכבודה במקומו מונח. דעתה המקצועית נגד הגדלת הגרעון, מובן שצריכה להישמע, ונדרשת מתוקף תפקידה. אך להתבסס או לקשר דעה זו להורדת הרייטינג ע"י S&P כ"סימוכין" לגיטימי כשאר הנתונים של המשק, מדאיגה ביותר. כי בדיוק משום החשיבות שמייחסים לה הד"ר פלוג ועמיתיה בארץ ובעולם, סוכנויות הרייטינג עדיין עומדות על תילן, למרות שדינן היה צריך להיגזר, לחומרה, זה מכבר.

שהרי כבר הוכח באותות ובמופתים שסוכנויות דירוג האשראי המובילות נעדרות מקצוענות, יושרה או אובייקטיביות, ומהוות את אחד המרכיבים המעוותים ביותר של שוק ההון. אז הגיע הזמן לנתץ את הטאבו הזה, להפסיק להתנהל אוטומטית, ולהעמיד עובדות על דיוקן.

לצורך כך, נפצח בשאלון טריוויה קצר. בין הפותרים נכונה יוגרלו פרסים בדירוג טריפל A

שאלה מס' 1: כמה סוכנויות דירוג אשראי יש בעולמנו הגדול והקסום? בהינתן שקיימים מיליוני תאגידים בעולם, וכמאתיים מדינות, לבטח חושב לו ההדיוט שמספר הסוכנויות תואם. אז זהו שלא.
התשובה היא: שלוש. מרכזיות. S&P (מעלות, בארץ), מודי'ס (מידרוג, בארץ) ופיץ'. ליתר דיוק: רק שלוש. הייתם מאמינים? אגב, הדירוגים שלהן בדר"כ לא רחוקים זה מזה, ואם אחת מורידה/מעלה דירוג, האחרות בדר"כ עוקבות. הנקרא להן, סתם לצורך הדיון, טריאופול? הבה!

שאלה מס' 2: מי משלם עבור ביצוע דירוג האשראי התאגידי ע"י אותן שלוש סוכנויות?

אני שומעת לחשושים בכיתה. אבקש לא לנחש. רק מי שלמד את החומר, ורק בהצבעה.

התשובה היא: נכון! התאגידים המנפיקים את האג"חים, עצמם!

רגע, אני רואה שחלק מן התלמידים מתקשה בהבנה. ובצדק. זה דורש הבהרה. הנה שוב, לאט וברור: מי שצפוי להרוויח מדירוג גבוה, כי יוכל להציע תשואות נמוכות על האג"ח שלו (כי התשואה היא ביחס הפוך לסיכון), הוא זה שמשלם את החשבון לסוכנות המקנה לו את הדירוג. שלגמרי במקרה עשוי לצאת גבוה.

אבל אל נא תבינו לא נכון. אין פה האשמה בזדון. ממש לא. הניסיון מעלה שלרוב הסיפור הוא הרבה יותר בנאלי. ולכן גם הרבה יותר מדאיג. חזקה עלי שאנליסטי כל שלושת הסוכנויות הם צדיקים גמורים, ההורגים עצמם באוהלו של וול סטריט. אלא מה? הם בשר ודם. וככאלה, הם מוטים לחשיבה קבוצתית (groupthink) ולהטיות הנובעות מסקסיות שם התאגיד ו/או שם המשפחה של העומד בראשו.

אם בבנקים זה קורה, ובהם יש ועדות אשראי שאמורות להיות לא-מוטות, בנוסף לרגולציה החיצונית מטעם המדינה, למה שלא יקרה בסוכנויות הדירוג שהן גופים מסחריים עצמאיים ללא כל פיקוח חיצוני?

כדי לבדוק את התיזה, שמא אנו חושדים בכשרים, אין טוב מאשר לבדוק את העובדות. לשם כך, נעבור כעת לשלב השאלה הזהה. למיטיבי לכת בלבד. שאלה מס' 3: למי נתנו אותן סוכנויות הדירוג רייטינג גבוה ומנותק מן המציאות בעשור האחרון?

התשובה היא מאירת עיניים במיוחד אך גם ארוכה כאורך הגלות, ולכן נדגום בלבד: רייטינג מופלא, עד רגע הקריסה ממש ניתן לאנרון (וסביר שגם לארתור אנדרסן, שהיתה פירמת ראיית החשבון שלה ומה- Big 8 המקוריים), ל-ליהמן בראד'רס, ל- AIG (שחולצה ע"י המימשל האמריקאי) והדובדבן שבקצפת – לאג"ח המגובות במשכנתאות סאבפריים שמהן החל להתגלגל המיתון הגלובאלי.

אז למה שוק ההון, הגלובאלי והלאומי, כאחד מסכים לכך? זה הרי הזוי לחלוטין! אולי מתוקף הרגל ואינרציה, אולי מתוקף העובדה שאיש אינו רוצה להיות הראשון שיזעק "המלך עירום" ויאלץ להתמודד עם זעמם של בעלי אינטרסים כלכליים סבוכים.

ברק אובמה, נשיא ארה"ב, כמעט עשה זאת לפני כשנתיים וחצי, עת  S&P הורידה לארצות-הברית את  הדירוג, כתוצאה מ – כך טען המימשל – טעות חשבונאית של חברת הדירוג, בסך שני טריליון דולר בהערכת הוצאות המדינה העתידיות. אך למרבה הצער, הוא לא הלך עם זה עד הסוף.

הדבר מזכיר, בקטן, את הדיון סביב מחירון המכוניות המשומשות של יצחק לוי. זהו עסק חובק-כל בתחומו ומשפיע אקטיבית על השוק, הגם שטוען שרק משקף אותו. מביני הדבר טוענים זה שנים שהוא מוטה למעלה באחוזים ניכרים, ומתוך אינטרסים מורכבים, לכאורה, עם שוק הליסינג. ולמרות זאת, הוא עדיין המחירון המוביל.

האמת היא, שכל דירוג, בכל תחום, מקיים קשר מורכב עם מושא הדירוג: מושפע ממנו ומשפיע עליו. קל גם להבין את הצורך המקצועי והפסיכולוגי בעוגן אובייקטיבי שיהווה קנה מידה ושיקול בקבלת החלטות כלכליות.

אולם בפועל, דירוג האשראי בצורתו הנוכחית אינו אלא חותמת גומי "לפני" – עבור אנליסטי העולם ובראשם אלה של הבנקים והמוסדיים, המקטינים ראש בחיפוש אג"ח להשקעה ; וכסת"ח "אחרי" – כשההשקעה כושלת, למרות שעבודת מחקר עצמאית ובלתי-תלויה באמת, יכולה היתה לראות את הסכנות בבירור.

בדרך, דירוג לא אחראי זה גורר אחריו את המשקיעים הפרטיים שבהעדר כלים אחרים נסמכים עליו, מבלי להבין את מכלול האינטרסים שמאחוריו. את השקעותיהם הכושלות, כידוע, אף בנק לא "ימחק", ולכן זוהי עוולה ממשית, נוספת, של שוק ההון כנגד האיש הקטן.

וגם זה חברים, כמו חתונות השופוני, כמו חלקן של הנשים באי-השיוויון של עצמן וכמו תופעות רבות נוספות שנסקרו במאמרי האחרים, גם זה חמור עוד הרבה יותר מהעלאה של חצי שקל (חמורה ככל שתהיה) בקוטג'.

אבל, בניגוד לקוטג' שהפך לסמל, זה אמורפי, לא מצטלם טוב, כי אין מה לצלם, ולא מספיק מוחשי לאוהבי המחאות חברתיות (המוצדקות). אז תתחילו למחות לא רק נגד מה שרואים, אלא בעיקר נגד מה שלא רואים. לרוב, שם המחאה נדרשת במיוחד.

לטור כפי שהתפרסם בגלובס

לכתבה נוספת בנושא: סוכנויות דירוג האג"ח מפשלות, מכסת"חות וצוחקות כל הדרך אל הבנק

התמונה באדיבות: Photo by Supertrooper.Stock photo – Image ID: 100426512