סוציאליזם חזירי – הסתדרות

 הטורים הם מן התקופה בה כתבתי בגלובס וב-וואינט כלכלה,

לערך מ-2009, דרך המחאה החברתית (2011) ועד לערך 2015-16

השמות השתנו – המודוס אופרנדי, קרי, שיטת הפעולה של מושחתי ההסתדרות – ממש לא.

הטורים הללו, עוררו סערות גדולות בזמנם, כיכבו בכותרות הראשיות,

והתראיינתי עליהם בכל תכניות החדשות / פוליטיקה דאז

התגובות בתקשורת ובתגוביות [טוקבקים], כולל כאלה שניכר שהיו מטעם ההסתדרות, היוו חוויה… המממ… מעניינת… בפני עצמה:

השמצות, נאצות, ואד-הומינמים נגדי, אד-נוזאם [ad nauseam] ועד זרא.

המעניין הוא, שבכל הפאנלים בתקשורת, המלעיזים נגדי ונגד דברי, היו בכירי המשק, שוכני הג'ובים, המדושנים והמרופדים, עם משכורות עתק [על כלום עבודה], עם פנסיות תקציביות, ועם פורטפוליו של דירות ע"ש כל ילד מילדיהם.

הם ה"סוציאליסטים הרחומים", כן?

ואילו אני, ה"קפיטליסטית האכזרית", כן? הגעתי לאולפנים – העשירים והמקושרים כלשעצמם – כעצמאית, בעלת עסק קטן, שאומנם היה מצליח, אך עדיין הצריך – ככל עסק:

קישוש שקל לשקל כל חודש

מרדף אחרי לקוחות לא משלמים [תמיד מההסתדרות או נגזרותיה. אף פעם לא מחברות פרטיות!]

והתמודדות עם חוקי העבודה ההזויים, כמו גם הבירוקרטיה הממשלתית, המוצצת את לשדו ורק מחכה לו בפינה…

בלי ג'ובים, בלי משכורת-עתק-על-חשבון-הברון, בלי פנסיה תקציבית.

האבסורד האורווליאני הזה היה לא פחות ממדהים, כל פעם מחדש. אך לא הפריע להם כהוא זה.

מעמד ה"צדיקים" הזה [צדיקים בעיני עצמם, ובעיני בעלי עניין אחרים כמותם] תמיד הזכיר לי את בעלי הדאצ'ות ברוסיה סובייטית.

[ודאצ'ה היא בית קיט בכפר, לרוב על שפת אגם ציורי, **בנוסף** על הבית/דירת השרד שבעיר, כן?]

אז כהיום, היו אלה המקורבים לצלחת, הקוראים קריאות ל"צדק חברתי" מעל כל במה, תוך שהם:

מפקיעים רכוש מאלה שהם מאשימים כ"בעלי ההון",  ומחלקים את בתיהם ודירותיהם של אלה, למגורי מספר משפחות המצטופפות בחדר-שניים, עם מטבח, אמבטיה ושירותים משותפים לכולם…

יש לציין, שדבריי קיבלו גם תמיכה רבה, אך לא באותו היקף, וכן אנונימית בלבד, בחלק מן התגוביות.

מן הסתם, אנשים שפויים שאינם שבויי השקר, ומעסיקים בעיקר, לא יכולים להרשות לעצמם לשקף את המציאות כפי שהיא באמת, פן יבולע להם.

ההסתדרות היא מקור השחיתות והכשל של שוק העבודה.

אמנם, ניתן לחוש רווחה קלה, לאור העובדה שזה כבר לא יום משמעותי בארץ, ואולם זו אשליה:

תפיסות העולם התעסוקתיות מבית ההסתדרות, לגמרי הטמיאו את שוק העבודה. הן מקובלות כתפיסות ה"נכונות", ה"חברתיות", וה"אמפטיות" ל"מוחלשים".

מזל שיש הייטק.

אף תעשייה אינה מושלמת, ולא יכולה להיות, כי בבני אדם – ולכן, בטבע האנושי – עסקינן, אך ההייטק מזכיר לנו את ההבדל בין מריטוקרטיה לבירוקרטיה.

לא בכדי, החוזים שם אישיים. לא קיבוציים.

אז הנה כי כן, נעלה את ההסתדרות על ראש שמחתנו.

ובבניין המריטוקרטיה ההייטקיסטית, ננוחם.