הוליווד והטייקון הכוכב: מלבייב ועד דנקנר

מאת אורית-קלייר ארזי, מנכ"ל BossProblem
למאמר של מנכ"ל BossProblem ב-YNET

בהוליווד ידוע זה מכבר הפרדוקס הבא: למן הרגע בו שחקן הופך לכוכב מוביל, היכול, סוף סוף, לרכוש בכסף מלא כל אשר נפשו חפצה בו, דווקא אז, הכל מוצע לו חינם. גדולי המותגים מציפים אותו במוצריהם, ובלבד שירָאה משתמש בהם.

מסתבר שעולם העסקים הוא הוליוודי לא פחות. גם הוא אוהב סיפור סינדרלה טוב: מעוני מרוד לעושר אגדי. בנקאים, מנהלי קרנות השקעות, פוליטיקאים וכתבי כלכלה שמעולם לא שמעו עליו טרם דרך כוכבו, עולים לרגל אל הטייקון הכוכב, שואלים לדעתו, שועים לעצתו ומציפים אותו במוצריהם, ובלבד שירָאה משתמש בהם. רוצה הלוואה? קח! רוצה השקעה? קח! רוצה קשרים? קח! רוצה ראיון? קח!
ב-ב-ק-ש-ה ק-ח!

כמעט לא-אנושי שלא ליפול למלכודת הדבש הזו ולהכיר באפשרות שהכוכבות תדעך או אף תיגדע באחת. ואכן, כמו בהוליווד, גם בעסקים השוק הוא הפכפך. וכשמגיעה הנפילה, כולם נעלמים. בהתחסדות מרשימה מביעים זעזוע ודורשים את מוצריהם הממותגים בחזרה. הטייקון הכוכב לשעבר, נותר כאוב ומתוסכל, כמעט נבגד: "רבים עשו כסף אצלי" הוא אומר בקול חצי שבור ולרגע מתגנבת אמפתיה מסויימת כלפיו, הגם שהביא הכל על עצמו. הוא חשב שהוא שולט בחוקי המשחק אך הסתבר שלמשחק הזה, חוקים משלו.

המעבר מ"למטה" ל"למעלה" הוא מן המכשולים הפסיכולוגיים הקשים שיש. מעטים עוברים אותו מבלי להחליף ענווה בזחיחות. מוטיבציה בביטחון-יתר. וככל שהמעבר מהיר יותר, כך גם הדרך להיבריס (חטא היוהרה) קצרה יותר. למה? כי "הדרך למעלה", לעומת ה"למעלה" עצמו, מבטאת סט הפוך לחלוטין של חוויות, רגשות, תכונות והתנהגויות.

"הדרך למעלה" רצופה בהתמודדות חוזרת ונשנית עם כשלון ועם דחיות. במקרה של יזם: מצד בנקים, ספקים ולקוחות. כל צעד קדימה הוא מאבק העושה את היזם חד יותר, ממוקד יותר ונחוש יותר. הוא ניזון בהתקדמותו מהצלחות קטנות ומצטברות, ומתענג עליהן גם כשהן צנועות. יש לו חזון בהיר שממלא אותו להט עשייה חלוצי, בו הוא משתמש לסחוף אחריו אחרים. ו…הוא עוסק אך ורק בתחום מומחיותו. אין לו עניין או כסף או זמן או כח-אדם לעסוק בכל תחום אחר בנוסף.

ב"למעלה", לעומת זאת, ההתנגדות פוחתת ועמה קהים גם החושים. היוצרות מתהפכים: כל מי שהיזם רדף אחריו עבור הלוואה, אשראי, אספקה, קנייה – פתאום רודף אחרי היזם עצמו. בהעדר מכשולים – התאוצה גוברת. בהעדר דחיות – הביטחון גובר. בהתעצם ההצלחות – התיאבון גובר. וכך מתגלגלת לקיחת סיכונים גדלה והולכת מחד, עם תפיסה כוזבת של הצלחה-מובטחת מאידך.

אבל חשוב לזכור, שבתסריט הזה הטייקון הכוכב הוא נשלט לא פחות מאשר הוא שולט. מובל, לא פחות מאשר הוא מוביל. כי התפיסה הכוזבת אינה רק שלו את עצמו. אלא, ואולי אף בעיקר, היא התפיסה של הסביבה אותו. הרגע בו נמשח ל"טייקון" על-ידי סביבתו המקצועית, העסקית והעיתונאית, הופך לקו פרשת המים. ממנו והלאה מתחיל הפיצול בין ביצועים בפועל וניתוח ענייני שלהם, לבין ביצועים פוטנציאליים וניתוח רגשי-מוקסם שלהם. כי הפסיכולוגיה האנושית היא כזו, שלָתווית, משקל מכריע בהערכת סיכונים. תווית של "מיידס" שבידיו הכל הופך לזהב, מקטינה אוטומטית את האיזונים והבלמים. "מינוף" כבר אמרנו?

המדהים הוא שמיקסם רגשי זה פועל בעוצמה כבירה במיוחד, דווקא על אלה שהכי מתגאים בחשיבה רציונאלית ותלוית נתונים "קשים", אלה שאמורים להיות המומחים שתפקידם הוא לגלות מיקסמי-שווא ולפוגגם: בנקאים, אנליסטים, כתבי כלכלה. להבדיל אלף אלפי הבדלות, אותו מנגנון כשל פסיכולוגי פעל גם במצבי קיצון בוטים בהרבה וגרם לדורות של מומחים ליפול ברשתו של ברני מיידוף ולהתעלם מנתונים מרשיעים בשטח.

ואכן, מסתבר שמינוף אינסופי דומה להפליא לתרמית פּונזי, הידועה במקומותינו כ"פירמידה". אלא שבהבדל אחד משמעותי: במינוף אינסופי התרמית היא מוסכמת, ידועה מראש ומהווה את יסודות כללי המשחק. כל עוד אף אחד לא ידרוש את כספו, וכל עוד תנאי השוק נותרים יציבים במקרה הרע ושוריים במקרה הטוב, כולם כ-א-י-ל-ו מרווחים. כל הזמן. על הנייר. ומגלגלים. ומגלגלים. ומגלגלים. אתה הבנת את זה, ברוך? ישראבלוף ! כל המומחים נכנסים אליו בעיניים פקוחות ונוספים מתחננים להיכנס.

האם כל-כך לא סביר לקחת בחשבון שערך הנכסים המשועבדים להלוואות עלול גם לרדת? שאי פעם בעתיד עלול לפרוץ מיתון? שהשוק הוא מעגלי ואחרי ה"למעלה" מגיע ה"למטה"? מילא הטייקון הכוכב – הוא בעל עניין ויכול לטעות או להטעות. רק שיעשה זאת עם הכסף שלו. היכן כל ה"מומחים" ה"אובייקטיביים"? הם שמשחו אותו, הם שדירגו את מניותיו, הם שאפשרו לו להמשיך להתגלגל ללא כל בקרה. עם הכסף שלנו.

אז בואו נפסיק את הבלוף. לצורך כך נדרש גם תיקון לשוני. כפי ש"גיל הזהב" הוא בעצם "זקנה", וכפי ש"בין עבודות" הוא בעצם "אבטלה", כך גם "מינוף" הוא בעצם "מגדל קלפים". יפה. מפואר. סקסי. מחוזר. אך מקלפים. ככל שיותר גבוה, כך יותר שברירי.

בהוליווד, אחרי הנפילה, תבוא התכנסות לזמן מה, מיתוג מחדש והופעה חושפנית ומכה-על-חטא אצל אופְּרה, בדרך אל הקאמבק המיוחל. האם עולם העסקים שלנו יחקה את הוליווד גם הפעם? ועוד יותר חשוב: מי יהיה הטייקון הכוכב הבא שיפול? שהרי ברור לכולנו שזה רק עניין של זמן, לא? או אולי של מזל?

הוא שאמרנו: אין דבר כזה "מינוף" אצל לב לבייב בזמנו, יצחק תשובה, אילן בן-דב ולאחרונה נוחי דנקנר: כשזה הזוי בהיקף ובהעדר בטחונות מינימליים צריך לקרוא לזה "הלוואה ממש-ממש-ממש גדולה". אבל אתם יודעים איך באמת צריך לקרוא לזה? הונאת פונזי.