זה שהחופש הגדול ארוך מידי – זה ברור. זה שלהורים אין ולא יכולה להיות חופשה באורך דומה – זו עובדה. זה שעלות הקייטנות ושאר פעילויות הקיץ היא עול כלכלי כבד – גם זו עובדה. אבל זה שהחופש הגדול מכניס את ההורים לסחרור כלכלי עד כדי כך קיצוני, כל קיץ מחדש – זה כבר חושף (גם) בעיות אחרות.

האמת היא, שהורים מתמסרים בקלות יתירה לרמייה העצמית הכרוכה בהאשמת העולם כולו, במקום לקחת את האחריות הראויה על החלק שלהם (שאינו חזות הכל, אך הוא קיים, ובגדול) במצב: שלא ביודעין, הם יוצרים, מזינים ומנציחים מעגל קסמים המסחרר אותם כלכלית.

יתירה מכך, הדבר נכון להתנהלות הכלכלית המשפחתית גם בכל שאר השנה. כל ההבדל בחופש הגדול הוא, שהעדר זמינותו של הבייביסיטר הלאומי, בדמות מערכת החינוך, מחצינה ומקצינה את מעגל הקסמים הזה.

אז אם אתם מוכנים להתבונן במראה, הנה לשירותכם ניתוח מאקרו רב-תחומי, המשלב ראייה כלכלית, פסיכולוגית וסוציולוגית, שלבטח לא יהיה קל לעיכול.

הפרטת ההורות

ה-עובדה שהחופש הגדול חושף היא, שההורים הפריטו זה מכבר את אחריותם ההורית למינֵי מיקורי-חוץ, עליהם הם מוכנים לשלם בכסף מלא. הפרטת ההורות באה לידי ביטוי בארבעה אופנים, שלהם מחיר כלכלי כבד (מעבר לכל המחירים המובנים האחרים):

א. תפעולית

למן הרגע שנולדו, רוב ההורים (לא אתם, כמובן. אחרים) עסוקים במציאת מסגרות לאיפסון ארוך ככל הניתן של הילדים. זה עולה כסף, והרבה: פעוטונים, משפחתונים, גנים פרטיים, חוגים – עולים אלפים לכל ילד, עוד הרבה לפני שמגיעים לחופש הגדול. "אבל צריך לעבוד כדי לפרנס! מאיפה יהיה לנו זמן?" אתם זועקים.  נתייחס לכך בהמשך.

ה-"סידור" האולטימטיבי לילדים הוא, כאמור, הבייביסיטר הלאומי: מערכת החינוך. איך יודעים? עובדה: למרות שלאורך כל השנה ההורים מטיחים בה אינספור האשמות, הרי שעם פרוץ החופש הגדול מסתבר שבהעדרה הם מתמוטטים כלכלית ורגשית, כמו גם דורשים להחזיר את ילדיהם אליה בדחיפות יתירה.

כל העמדת פנים אחרת לגבי מהותה של מערכת החינוך היא שקר מוסכם על כל הצדדים המעורבים: הורים, מורים, מדינה. אז בואו רק נשים אותו על השולחן. הנה שמנו. ומה יוצא לנו מזה? התחלת הפרימה של הפלונטר הסבוך המסביר את אותו חלק בבור הכלכלי, עליו אמא ואבא ישראלי אינם לוקחים אחריות.

הורים מולידים ילדים ממגוון צרכים אנוכיים וחברתיים, שבמקרים רבים, בינם לבין טובת הילד אין ולו דבר: לא יכולת לכלכל את הילד באופן המיטבי ולא יכולת או רצון אמיתי להשקיע בו שעות, אישית, פיזית, במקום רק קפסולות "זמן איכות" קצובות בין לבין. יש לכך השלכות כלכליות הרות משקל, כפי שנראה להלן.

ב. רגשית

אין חולק על-כך שהורות היא באלפיון העליון של המקצועות הקשים, התובעניים וכפויי-הטובה ביותר בעולם (רבים טוענים שהוא ה- וסתירה לכך היא עניין לדיון אחר). מה שפחות אוהבים להודות בו הוא, שרק מתי מעט יכולים או רוצים למלאו 24/7 באמת. וכל ילד נוסף רק מחריף את הקושי.

כך מתחיל מעגל קסמים כלכלי הרסני: ההורים פועלים באוברדראפט רגשי מתמיד, מה שגורם להם לא להיות ההורים שחלמו להיות, מה שיוצר להם רגשי אשם נוראיים, מה שגורם להם לפצות בקניות יקרות ומיותרות. מי לא מכיר את חדרי הילדים הגדושים באינספור צעצועים, בובות פרוותיות ומשחקים שהילד מעולם לא נגע בהם יותר מפעם אחת? וזה עוד לפני כל הגדג'טים.

ואכן, כל עולל מזווד לעייפה בשלל פלאי הטכנולוגיה העדכניים והיקרים. איזה מזל שיש טלוויזיה-מחשב-סמארטפון-טאבלט שקונים להורים (מילולית) קצת שקט. זהו סוג הבייביסיטר השני אל חיקו מפריטים ההורים את ילדיהם: הטכנולוגי. אחר-כך הילד מונח מול הטלוויזיה, דרכה הוא מפנים את העולם הצרכני-מותגי, והנה עוד כמה אלפים זולגים להם החוצה מהכיס.

בטווח הארוך, המשפחה כולה בסכנה של פשיטת רגל, עקב ההקבלה המוחלטת שההורים יצרו בין אהבה-(לאשמה)-לכסף, מה שימשיך לרוקן את כיסי ההורים כל חייהם, ויונחל גם לדור הנכדים, במעגל הוצאות הרסני ומתמשך.

ג. ערכית

הילד לא מחונך? הילד לא לומד? הילד מפריע בכיתה? זו אשמת המטפלת/גננת/מורה שלא עושות עבודתן כהלכה. הרי ההורים משלמים להן כדי שיחזירו אותו להם "מוכן". זה לא עובד? אז מחפשים עוד חוגים שאולי יעשו את העבודה, ואולי נרשום אותו לגן אנתרופוסופי/טבע/אומנות שעולה כפליים, וצריך גם להתייעץ עם פסיכולוג, וניקח גם מורה פרטית: והנה עוד כמה אלפי שקלים זולגים להם החוצה מהכיס.

ד. התנהגותית

שקט חיצוני, המאפשר שקט פנימי, המאפשר התבוננות מודרכת פנימה (מותאמת לגיל, כמובן), המאפשר התפתחות אישיותית והתנהגותית שלא יסולאו בפז וישמשו את הילד לכל חייו – גם אלה הופרטו זה מכבר על-ידי ההורים. הם קונים את השקט שלהם עצמם, בקניית גרייה בלתי פוסקת לילדים, המזינה, בנוסף לכל הנ"ל, גם הפרעות קשב: לעשות משהו, לראות משהו, לשמוע משהו, ללכת לאן שהוא – הכל doing (עשייה) תוך הדרת ה- being (הווייה).

ההורים פועלים כקציני בידור ומש"קי חוויה בכל אינטראקציה שלהם עם הילד ולוקחים על עצמם לבדר אותו, באופן שלא מאפשר לו ללמוד להעסיק את עצמו. "אמא משעמם לי" נתפס ככשל הורי חמור שמייד נענה בקניות נוספות. אם לא די בכך שהלו"ז של כל זאטוט דומה בעומסיו לזה של ראש ממשלה מצוי, הרי שכל שנייה חופשית בו נתפסת כבעיה ופתרונה המיידי הוא קניית כרטיסים (יקרים) להצגה/למופע/לסרט/לבריכה. והנה השקלים ממשיכים להתאדות להם.

התירוץ הנוח: ריבוי שעות עבודה

אז נכון, ההורים צריכים לעבוד. ונכון, בניגוד לחברה החמולתית בעבר, דור הסבים כבר אינו תמיד זמין לעזרה. אבל בהינתן שזו המציאות – מדוע אינם לוקחים אותה בחשבון כשהם מחליטים על מספר הילדים שיביאו לעולם, ועל המרווחים ביניהם, אלא מתעקשים על "השילוש הקדוש" הנורמטיבי (3 ילדים חובה. לא פחות) ללא קשר ליכולתם הכלכלית? כך, עם כל ילד חדש עובדים עוד יותר ומבלים עמו עוד פחות. זה לא הגיוני כלכלית ולא הוגן רגשית. לא לילדים ולא להורים.

במקום זאת, שוב הם מטילים אשמה – הפעם על המעסיקים. אז בואו אגלה לכם סוד מניסיון רב שנים של שיחות עם הורים בארגונים מכל הסוגים: הם לא יודו בכך בפה מלא אבל לחלקם העבודה היא המנוחה אמיתית ביחס לעול הבית, ולא להיפך. אבות בעיקר, אף משתמשים בשעות העבודה המאוחרות כדי לברוח מן הלחץ המתיש של הסעות-שיעורים-ארוחת ערב-מקלחת-השכבה. כן. הנה לכם סקופ אמיתי סטייל וויקיליקס. מה יש לכם לומר כעת?

השאלה הכלכלית האמיתית להורים היא: האם אתם באמת רוצים להיות עם הילדים והאם אתן מוכנים לשלם את המחירים הרגשיים, המנטליים והפיזיים של ההורות? המציאות מוכיחה שלא. אבל אם התשובה הכנה (לא הפוליטיקל קורקטית) היא בכל זאת כן – אז הפסיקו את הפרטת ההורות ותוכלו לעצור את הסחרור הכלכלי שאתם מצויים בו. ולהיפך.

מה דעתכם? מחכה לתגובותיכם פה למטה!

לשיחה עם גבי גזית (חבל רק שבשידור העלו מול אורית-קלייר אשה חרדית שהיא אם ל-11 זה מפספס את כל הדיון: המאמר והטור המצולם בפירוש מתמקד ב"שילוש הקדוש" = 3 ילדים חובה במעמד הביניים החילוני המוליד אף הוא – כמו החרדים, רק פחות קיצוני – יותר ילדים מכפי שהוא יכול לפרנס)

לטור המצולם (דקה אחת) שיצר סערה ברשת עם כאלף טוקבקים (Ynet באתר ופייסבוק) וכ- 5000 שיתופים

למאמר נוסף בנושא: אל תעשו ילדים שאין ביכולתכם לפרנס!

לטור כפי שהתפרסם ב- Ynet

התמונה באדיבות: Photo by David Castillo Dominici. Stock photo – Image ID: 10075935