| 10 עצות לניווט חכם בפוליטיקה הארגונית של משרד ממשלתי לרגל כניסתו של חיים שני לתפקיד מנכ"ל האוצר |
תגיד, חיים, השתגעת? מה יש לך לחפש שם? כח, יוקרה, הצלחה – כבר יש לך זה מכבר. כסף – בודאי לא הסיבה. אז מה כן? נודה ונפרגן מכל הלב: כנראה ציונות. בלי ציניות וללא מרכאות. אולם, למרבה הצער, עם ציונות, לא קונים במכולת.
אתה לא קורא עיתונים? לא רואה חדשות? הרי באופן פרדוקסלי, בדיוק אותן תכונות שעושות אותך מצליחן במגזר העסקי, הן הן התכונות שיעמדו לך לרועץ בקן הצרעות הפוליטי ששמו משרד האוצר. מנהיגות, דוגמא אישית, מהירות ואיכות קבלת ההחלטות, גיוס כח-אדם איכותי, עיצוב תרבות ארגונית אפקטיבית, שליטה בזמן ובתקציב…כמה אירוני. דווקא למנכ"ל משרד האוצר עלולה להיות פחות שליטה בתקציב המדינה ממה שנדמה מבחוץ. מכל מקום, כעת, כשאתה כבר שם, הנה 10 עצות מציאותיות לכניסה אפקטיבית לתפקידך, בארבע רמות פעולה.
א. אסטרטגית – בצע את רוב השינוי קרוב להתחלה
1. כל זוג נשוי יודע, שמה שלא נקבע מייד כשעוברים לגור יחד, כבר לא ניתן יהיה לשנות אחרי החתונה…בשירות הציבורי הדבר נכון במיוחד, משום הדינאמיקה הפוליטית השברירית: מה שיתאפשר לך כעת, לא בהכרח יתאפשר לך לאחר מכן. לכן, אם אתה מתכנן לבצע שינויים מהותיים כלשהם, מהירות הפעולה חשובה לא פחות מתוכנה. כח המיקוח שלך הוא כעת במיטבו כי "מאזן האימה" הוא לטובתך. אך זכור, הדבר נכון רק כפונקציה של הקירבה לתחילת התפקיד. למה?
ראשית, שר האוצר וראש הממשלה (שגם הוא שר האוצר) רוצים אותך, חיכו לך ו"בנו" עליך. פרישה שלך כעת (אם לא תקבל את מבוקשך) תעמיד אותם באור מביך. ככל שיעבור הזמן, עזיבה כבר תיוחס לכישלון אישי שלך ולא שלהם דווקא, או לפחות כך הם ישווקו אותה.
שנית, העמיתים והכפיפים טרם העריכו את כוחך ומצפים לראות אם "מטאטא חדש" אכן "מטאטא טוב". ככל שיעבור הזמן, מבלי שביצעת שינויים מהותיים, יתקבע הסטאטוס קוו עוד יותר, והסיכוי לביצוע שינוי מהותי יקטן בטור הנדסי.
שלישית, מבחינה פסיכולוגית, הלגיטימציה הגבוהה ביותר לביצוע שינוי מהותי היא תמיד סביב הכניסה לתפקיד, ולו משום שזו הציפייה הגלויה או הסמויה של הסובבים. אז מותר וצריך לקחת פרק זמן ללימוד הדברים, אך אין להתמהמה עם השינוי המהותי הראשון, ע"מ ליצור מצע פסיכולוגי מתאים לשינויים נוספים בהמשך.
ב. טאקטית – בינך לבין עצמך
2. "לעשות סוויץ' " מוחלט בראש
חוקי המשחק הם שונים מכל מה שהכרת. עניין אחד הוא להבין זאת בראש, ועניין אחר לחלוטין הוא להפנים זאת ברמת הבטן ולתרגם זאת לשינוי ברמת ההתנהגות ביומיום. אינך בראש הפירמידה יותר, אלא הינך בתפקיד של ניהול ביניים. אמנם בכיר מאד, אך עדיין ביניים. נקודת המוצא שלך צריכה להשתנות מהובלה יחידנית של קבלת החלטות כבעבר, לניווט חכם ולתמרון מושכל בין לחצים מפלגתיים ופוליטיים מלמעלה, לבין שיקולים מקצועיים ופוליטיים מלמטה.
3. מידה של ענווה
אתה רגיל להסתמך על התכונות שהפכו אותך למצליחן אמיתי ולמודל חיקוי במגזר העסקי. אך דווקא הן, עלולות להיות התכונות שיעמדו לך לרועץ במשרד האוצר: להיות בשליטה, להוביל, להכריע תוך שאחרים צריכים לקבל את הכרעתך, לפטר או לגייס מנהלים ועובדים כראות עיניך, להפעיל רציונאל עסקי "נקי" משיקולי אגו, והרשימה עוד ארוכה. תצטרך לגייס את מיטב יכולתך לוותר על שליטה במקומות שאינך מורגל בהם, להיות מובל ולא רק מוביל, לקבל או לפחות להשקיע משאבים רבים במלחמה כנגד הכרעות מוטות פוליטית בניגוד להגיון כלכלי, חברתי ו/או מוסרי. במילים אחרות, מיטב המשאבים האישיים שלך עלולים להיות מוקצים, למה שבמגזר העסקי פסלת כטפל (ובצדק) ופה, במשרד האוצר, יהפוך להיות מרכזי. הקפד שלא יהפוך להיות העיקר.
3. "הכן רכבך לחורף" – יהיה זה חורף קר וארוך
צפה יותר התנגדויות ובעיקר יותר התנגדויות סמויות מאשר כשנכנסת לכל תפקיד במגזר העסקי. בכל חברה עסקית, ולבטח גם ב"נייס", יש פוליטיקה ארגונית. אך במגזר הציבורי ניכר דיסוננס גדול במיוחד בין מה שאנשים אומרים לך בפנים, לבין מה שהם אומרים עליך מאחורי הגב ולבין לבין מה שהם עושים לבסוף, ברגע ההכרעה. לכן, הגדר לעצמך סט ערכים מעודכן: היה ציני יותר בהבנת דברי הזולת, היה פרנואיד-מה (צר לנו, אלה עצות למצב ראלי, לא אופטימלי) והקדש מחשבה וזמן למיפוי אינטרסים משתנים ולזיהוי בריתות הנרקמות סביבך.
4. עליך "לבחור את המלחמות שלך"
בהינתן מראש שלא תוכל לעשות כל אשר תרצה, ולא בקצב שתרצה, תעדף את מטרותיך האישיות, המקצועיות והפוליטיות. החלט מהו "יהרג ובל יעבור" והתמקד רק בו. על כל היתר מחל ככל שתוכל. זכור שאינך רוצה לשנות את המערכת כולה – גם לא תצליח.
ג. טאקטית – בינך לבין הממונים עליך
5. בצע תאום ציפיות מחודש וסָדוּר עם שני שרי האוצר, הרשמי (מר שטייניץ), והלא רשמי (מר נתניהו)
לבטח כבר עשית תאום ציפיות מעמיק כשקיבלת על עצמך התפקיד. צר לנו. במשרד האוצר זה לא מספיק. ראשית, משום שהבוס הישיר אינו בהכרח ה-בוס. אין לדעת מתי ה-בוס יגיח ויהפוך החלטות של הבוס ה"רגיל". מע"מ על פירות וירקות כבר אמרנו? שנית, דין הבטחות שנתנו לך בזמן שחיזרו אחריך לתפקיד, כדין הבטחות לאזרח בזמן מערכת בחירות. הן נועדו להשגת מטרה פוליטית, לא למימוש ניהולי, בשטח. לכן, עליך לבצע הכל מחדש ועם הגדרות אופרציונאליות ברורות: מי מכריע, מי מגבה אותך, מתי, באילו נושאים. מובן שלא תקבל לכך תשובות חד-משמעיות. אך לפחות תייצר פסיכולוגיה של "אני לא פראייר" למולם.
6. תַּחֽזק תאום ציפיות זה באופן סדיר, גם אם להם הדבר יראה מיותר, טרחני או מציק
זכור שאתה פועל, בפוטנציה, על פי קודים וערכים אחרים. זה שלך "יש מילה", לא אומר שלהם יש…להם יש כושר הישרדות בתפקיד, וכושר זה תמיד יגבר על ה"מילה" לך או לכל אחד אחר.
הבהר תמיד, בגלוי ובסמוי, שיש לך אופציות מחוץ למערכת ושהם צריכים אותך יותר ממה שאתה צריך אותם.
7. מצב עצמך כאל-מפלגתי ועל-מפלגתי ככל הניתן למרות היותך, אחרי הכל, מינוי אישי במשרת אמון
גרום להם להצהיר על כך בפומבי כמה שיותר, כדי שתוכל להשתמש בכך ביום פקודה, כשהלחצים לסגת מדעתך המקצועית יחלו (וזה רק עניין של זמן. קצר במיוחד).
ד . טאקטית – בינך לבין הכפופים לך
8. על סקאלת השיתוף – הקצן לכיוון מידור
הנח למנטליות השיתוף, השקיפות והפתיחות הניהולית בה נהוג לעשות שימוש להנעת מנהלים ועובדים בעסקים מצליחים. סגל לעצמך מנטליות פיקודית-משהו, הראה שאתה בשליטה ומדר מידע וידע. שתף רק מקורבים וגם אז זכור: במשרד האוצר, כבשאר משרדי הממשלה, מקורב היום הוא אויב מחר, אך גם להיפך…
9. בצע תאום ציפיות אישי לבכירים הכפופים לך, וקיבוצי לכל השאר
הצג את הקווים האדומים שלך, ובלבד שהם ראליים למגזר הציבורי. הכי חמור הוא מצב בו הגדרת גבול בו לא תעמוד לאחר מכן. הצע תקווה ותמיכה לאלה שרוצים לעבוד באמת, גזר לאלה שיצטרפו אליך, ומקל לאלה שיטרפדו את מהלכיך. חשוב שיובן מראש שאתה לא "סמרטוט" אך כן מקצועי והוגן.
10. היה ראלי
גם אחרי יישום כל הצעדים שפורטו, עדיין אתה צפוי לדרך חתחתים. זה המחיר של הדרך בה בחרת. אולי גם דרך שסיפוק והישגים בצידה. מי יודע.
ולסיכום, לא נותר לנו אלא להציע לך, מר שני, בהפוך-על-הפוך, את הפתרון הבדוק שמצא ג'ורג' הלוזר מ"סיינפלד" כשרצה להפוך לווינר (שהרי אתה ווינר שאולי צריך ללמוד להיות קצת "לוזר"): פשוט עשה כל מה שעשית עד היום אך…הפוך !