יום כיף אינו כיף

חלק ב': הפמיניזציה של עולם העבודה עקב העובדה שמשאבי-אנוש הם על טהרת הנשים

חמור מכך ש"ימי כיף" אינם כיף לרוב העובדים הוא, שישנה אינפנטיליזציה של עולם העבודה, כמו גם אמוציונליזציה שלו, כמו גם הפעלות רבות שדוחות/אינן מהנות לגברים (סדנת שוקולד ושות'), והכל בשל הפמיניזציה של עולם העבודה, עקב העובדה שמשאבי-אנוש הם על טהרת הנשים.

לא תקין פוליטית, אך אמת לאמיתה.

במקום להשקיע ב"ימי כיף" [בכלל כל הרווחה ו-HR הפכו זה מכבר למארגנות אירועים יותר מכל דבר אחר], תנו את הכסף ישירות לעובדים. זה יעשה להם מוי מוי כיף.

הנה צמד הסרטונים בנושא, עם כל מה ש-HR כועסות עלי כשאני אומרת

אגב, כשתצפו בסרטון השני, תבינו למה הוא לא יכול לעלות ליוטיוב.

מה שמצער כל פעם מחדש, אבל זה המצב.

מזל שאתם פה!

שתפו בכל הכוח – אבל הפעם: לא בגלוי.

סרטון כזה, עדיף שלא יופיע בפייסבוק

[טלגרם כנראה אין בעיה? לא מכירה, אבל שמעתי מכם]

למקרה שאי-פעם תרצו לחפש עבודה

או שבעבודה הנוכחית יחליטו שזה חומר תועבה

השקול ל"יצירת אווירה עוינת" [אחד הקריטריונים בחוק נגד הטרדה מינית].

זה לא סתם "מגדר".

זה מגדר בהקשר של נשות משאבי-אנוש.

והן שומרות-הסף הארגוני, של הצדיקוּת הנשית המעוּנה.

[דרגה אחת מתחת טראנסיות. אבל עדיין]

כשאני כותבת דברים כאלה, זה הופך אותי נוּגה משהו,

כי זה מחדד לי שוב, באיזה גולאג תרבותי כולנו נמצאים

[לא רק בארץ – במערב כולו]

בבניין רשימת-הקשר ננוחם.

[יש לכם חבר שזה מתאים לו? זה הזמן לדרבן אותו להצטרף!

פשוט שישלח אליי את המייל שלו מכאן, בתיבה הירוקה למטה

אין לי – ארץ אחרת – דרך הפצה אחרת]