בסדרה:
ההסתדרות היא מקור השחיתות והכשל של שוק העבודה
למטה, תמצאו את הטורים הנוספים בסדרה
וכן שלל סרטונים מקוריים בנושאי מגדר, עבודה, הורות, דייטינג, זוגיות, רומנטיקה
[מאוד פרובלמטיים – לא לפתיתי שלג]
כל פרק הוא טור עצמאי העומד בפני עצמו
כך שניתן להיתרם וליהנות ממנו, גם ללא קשר לשאר
שנייה לפני, הנה כמה מילים שיתנו הקשר לסדרה כולה, ולפרק הנוכחי:
הטורים הם מן התקופה בה כתבתי בגלובס וב-וואינט כלכלה,
לערך מ-2009, דרך המחאה החברתית (2011) ועד לערך 2015-16
השמות השתנו – המודוס אופרנדי, קרי, שיטת הפעולה של מושחתי ההסתדרות – ממש לא.
הטורים הללו, עוררו סערות גדולות בזמנם, כיכבו בכותרות הראשיות,
והתראיינתי עליהם בכל תכניות החדשות / פוליטיקה דאז
התגובות בתקשורת ובתגוביות [טוקבקים], כולל כאלה שניכר שהיו מטעם ההסתדרות, היוו חוויה… המממ… מעניינת… בפני עצמה:
השמצות, נאצות, ואד-הומינמים נגדי, אד-נוזאם [ad nauseam] ועד זרא.
המעניין הוא, שבכל הפאנלים בתקשורת, המלעיזים נגדי ונגד דברי, היו בכירי המשק, שוכני הג'ובים, המדושנים והמרופדים, עם משכורות עתק [על כלום עבודה], עם פנסיות תקציביות, ועם פורטפוליו של דירות ע"ש כל ילד מילדיהם.
הם ה"סוציאליסטים הרחומים", כן?
ואילו אני, ה"קפיטליסטית האכזרית", כן? הגעתי לאולפנים – העשירים והמקושרים כלשעצמם – כעצמאית, בעלת עסק קטן, שאומנם היה מצליח, אך עדיין הצריך – ככל עסק:
קישוש שקל לשקל כל חודש
מרדף אחרי לקוחות לא משלמים [תמיד מההסתדרות או נגזרותיה. אף פעם לא מחברות פרטיות!]
והתמודדות עם חוקי העבודה ההזויים, כמו גם הבירוקרטיה הממשלתית, המוצצת את לשדו ורק מחכה לו בפינה…
בלי ג'ובים, בלי משכורת-עתק-על-חשבון-הברון, בלי פנסיה תקציבית.
האבסורד האורווליאני הזה היה לא פחות ממדהים, כל פעם מחדש. אך לא הפריע להם כהוא זה.
מעמד ה"צדיקים" הזה [צדיקים בעיני עצמם, ובעיני בעלי עניין אחרים כמותם] תמיד הזכיר לי את בעלי הדאצ'ות ברוסיה סובייטית.
[ודאצ'ה היא בית קיט בכפר, לרוב על שפת אגם ציורי, **בנוסף** על הבית/דירת השרד שבעיר, כן?]
אז כהיום, היו אלה המקורבים לצלחת, הקוראים קריאות ל"צדק חברתי" מעל כל במה, תוך שהם:
מפקיעים רכוש מאלה שהם מאשימים כ"בעלי ההון", ומחלקים את בתיהם ודירותיהם של אלה, למגורי מספר משפחות המצטופפות בחדר-שניים, עם מטבח, אמבטיה ושירותים משותפים לכולם…
יש לציין, שדבריי קיבלו גם תמיכה רבה, אך לא באותו היקף, וכן אנונימית בלבד, בחלק מן התגוביות.
מן הסתם, אנשים שפויים שאינם שבויי השקר, ומעסיקים בעיקר, לא יכולים להרשות לעצמם לשקף את המציאות כפי שהיא באמת, פן יבולע להם.
ההסתדרות היא מקור השחיתות והכשל של שוק העבודה.
אמנם, ניתן לחוש רווחה קלה, לאור העובדה שזה כבר לא יום משמעותי בארץ, ואולם זו אשליה:
תפיסות העולם התעסוקתיות מבית ההסתדרות, לגמרי הטמיאו את שוק העבודה. הן מקובלות כתפיסות ה"נכונות", ה"חברתיות", וה"אמפטיות" ל"מוחלשים".
מזל שיש הייטק.
אף תעשייה אינה מושלמת, ולא יכולה להיות, כי בבני אדם – ולכן, בטבע האנושי – עסקינן, אך ההייטק מזכיר לנו את ההבדל בין מריטוקרטיה לבירוקרטיה.
לא בכדי, החוזים שם אישיים. לא קיבוציים.
אז הנה כי כן, נעלה את ההסתדרות על ראש שמחתנו.
ובבניין המריטוקרטיה ההייטקיסטית, ננוחם.
ההסתדרות תמיד תקריב את החלשים
כדי להיטיב עם החזקים
שביתת העובדים הסוציאליים חושפת את הצביעות ההסתדרותית במלוא עוזה: ארגון שתוצר קיומו היחיד הוא הטלת אימה כלכלית ותעסוקתית על המשק,לטובת הוועדים הגדולים והחזקים ביותר, שמשכורותיהם מעוררות קנאה, וידם ממילא על השאלטר הממשי והסימבולי של כולנו.
מידי פעם ההסתדרות עוטה על עצמה עלה תאנה כלכלי כלשהו, אבל רק אם הוא:
מצטלם טוב (ורצוי תחת איצטלה אנושית קורעת לב ע"ע עובדים זרים),
מקדם יח"צ טוב (ע"ע עובדי היי טק בזמן המיתון),
או סתם מראה לכולם מי לובש את המכנסיים במדינה (ע"ע סגירת שכר המינימום עם התאחדות התעשיינים מאחורי גבו של שר האוצר).
אם העובד העשוק הוא סתם עובד סוציאלי, שמרבית לקוחותיו הם בתחתית הסולם החברתי והכלכלי, הרי שאין זה עונה על אחד משלושת הקריטריונים שלעיל ולפיכך עפר עיני יכול לטוס לחו"ל. תוך כדי השביתה.
האם זה היה יכול לקרות בשביתה של רשות שדות התעופה? אל על? חברת החשמל? נמל חיפה? נמל אשדוד? קופת חולים כללית? השאלה רטורית.
נשגב מבינתי, לפיכך, איך יכולים "סוציאליסטים" למיניהם, ו"בעלי אג'נדה חברתית", עתירי כוונות טובות ואידאולוגיה נעלה, יש להדגיש, להמשיך ולקנות את הלוקש הזה, היישר מספרי הקבלות הישנים של לשכת המס הקרובה למקום מגוריהם.
הם מזכירים לי את – עם כל ההסתייגויות המתבקשות והמוצדקות – הקומוניסטים התמימים, בארץ ובעולם, שהעלו על נס את ברית-המועצות, משך עשרות שנים, כהתגלמות המתכונת החברתית הבריאה, המוסרית והראויה-לחיקוי, תוך כדי ש"שמש העמים", סטאלין, טובח מיליונים מאזרחיה, ויורשיו מעבירים את הנותרים לגולאגים בסיביר.
ואז מגיע ההיבט המגדרי. ותתפלאו, דווקא בהיבט הזה אין מה להלין רק על ההסתדרות. היא שותפה לפשע, אך כלל אינה לבד.
פה חוברות לאשמה גם המדינה והעובדים, או יותר נכון העובדות, עצמן.
שהרי הרוב המכריע של העובדים הסוציאליים הם עובדות סוציאליות, בדיוק כפי שהרוב המכריע של המורים הם מורות, והרוב המכריע של הפסיכולוגים בשירות החינוכי הם פסיכולוגיות.
להן ולדומיהן בעיסוקים הטיפוליים השונים, חשוב להפנים כמה אמיתות לא נעימות אך עובדתיות.
בייחוד לאור העובדה שההיסטוריה מוכיחה שאל להן לצפות להצלה המושיעה של ההסתדרות.
אמת ראשונה: מילים ריקות במקום כסף, סיפוק במקום משכורת
כל עבודה שחברה מתייגת כ"עבודת קודש" או ככזו הנעשית על-ידי "מלאכים משמיים", היא בהגדרה עבודה שדינה שכר רעב.
כך לגבי המקצועות שמנינו לעיל, וכך לגבי מטפלות בקשישים סיעודיים, מטפלות בחינוך המיוחד / במפגרים / באוטיסטים ובכל אוכלוסיה לא-סקסית ונטלת-כח פוליטי בעלת צרכים ייחודיים.
זוהי אמת שאין בילתה. וזה נכון, אגב, מעבר לאומה זו או אחרת. מין מניפולציה רגשית שכזו: קבלי סיפוק במקום משכורת. זה מכיוון אשמת המדינה.
אבל שום מניפולציה לא יכולה להתקיים בלי שמישהו קונה אותה.
הבעיה היא שנשים אכן קונות אותה. בגדול. ובקלות יתירה.
הן הרי הלכו ללמוד עבודה סוציאלית "בשביל הנשמה".
גברים לומדים מה שפרקטי. נשים לומדות מה שמעניין אותן. אז הנה התוצאה.
נון ראשון לנשים.
אמת שניה: אמור לי מיהם לקוחותיך ואומר לך מה יוקרת המקצוע שלך
הסולם החברתי הוא ברור והוא קיים, גם אם ננסה לטעון אחרת.
באופן סכמטי: למעלה יש עשירים, משכילים ומצליחים. למטה יש עניים, לא-משכילים ונכשלים/נחשלים.
מטבע הדברים, יוקרת המדרג של הלקוחות מקרינה על נותני השירותים.
מי שעובד עם טייקונים-כוכבים נוגע באבק כוכבים, ומי שעובד עם מנקי רחובות נוגע באבק הדרכים.
היוקרה של כל מקצוע היא כיוקרת לקוחותיו.
אך זו אינה הבעיה. הבעיה היא שרק נשים הן אלה הבוחרות במודע במסלול השכלה איכותי ומתיש שסופו היוקרתי הנמוך ידוע מראש.
נון שני לנשים.
אמת שלישית: אמור לי מה שכרם של לקוחותיך ואומר לך מה שכרך
השכר הממוצע של כל מקצוע נגזר משכרם הממוצע של הלקוחות, וכמובן שיש לו זיקה ישירה ליוקרת המקצוע או להיעדרה.
העצוב הוא שאין לכך זיקה הכרחית למידת ההשכלה והתרומה לחברה.
לעיתים, כמו במקרה המקצועות הטיפוליים למיניהם, היחס אף הפוך. אז כל עוד נשים בוחרות במסלול הזה – עליהן גם לקחת את האחריות לתוצאות.
נון שלישי לנשים.
מסקנות:
ראשית, מי שעובד עם נזקקים בהגדרה יהיה תמיד נזקק.
שנית, עדיף להיות עובד פשוט ולא משכיל שטובתו האישית קודמת לטובת החברה כולה, אך המסונף לוועד חזק עם יד על השאלטר או על נמלי הים והאוויר, מאשר להיות עובדת משכילה ומורעלת בנתינה אינסופית אך עם יד על… כלום.
שלישית, נשים, קחו אחריות על הבחירות הכלכליות שלכן: בחירה בהשכלה שסופה מקצוע ששכרו ומעמדו ידוע מראש כנמוך במיוחד עושה אתכן שותפות לדבר עבירה. לו לא היו "מתנדבות" כמוכן, היה סיכוי לניעור המערכת, שהרי לא ניתן להביא עובדים זרים לתפקידים אלה.
רביעית, ל"סוציאליסטים" למיניהם: נא הפנימו בדחיפות שגם ההסתדרות חושבת כך. עובדה. הגיע הזמן לשים סוף לצביעות ההסתדרותית כמושיעת החלשים במשק בעוד שבדיוק ההיפך מכך הוא האמת.
אה. וד"ש לעפר עיני שבחו"ל.
הרשמה לרשימת הקשר
אם אתם בעד להילחם בעריצות האחים הגדולים, פייסבוק ויוטיוב
תנו מייל לרשימת הקשר שלי, וקבלו את הסרטונים ה*מלאים* ישירות
בלי טובות שלהם, וללא צנזורה
(ההפצה של התוכן שלי מוגבלת אצלם, בכלל
ובפרט לסרטוני המגדר, החושפים איך הפמיניזם ירד מהפסים).
הם גוליית, אני דוידה, ורשימת הקשר שלנו, היא הרוגטקא שתקלע לו בול בפוני!
הרשמה פה בתיבה הירוקה מבטיחה ש:
גם תקבלו בטוח את הסרטון המלא
וגם זו תעודת ביטוח ליום שאחסם, או שההפצה תואט עוד יותר
אז: הרשם/י כעת!
עוד טורים בסדרה:
ההסתדרות היא מקור השחיתות והכשל של שוק העבודה
סרטונים העשויים לעניין אותך
מאד אשמח לדעתכם בתגובות פה למטה:
האם ואיך ניתן – אם בכלל – לשכנע את הקהל הרחב, בעובדות אלה? כי בינתיים יש לנו את ה"אדומים – הדור הבא"…
דור בור ועם הארץ, שלא ידע את יוסף, שרואה בעיות ממשיות, אך מייחס להן "פתרונות" באספמיא
שמוכרים לו בעליי עניין
ובטוח שהמציא וימציא את הגלגל
שהרי הסוציאליזם מעולם-לא-נוסה-עד-הסוף-כמו-שצריך…
ואם ברצונך לדעת כשמישהו מגיב לתגובתך או לעקוב אחר הדיון בכלל – יש רובריקה לבחירה בכך
מותר להסכים / לא להסכים
כל עוד הכל נאמר בצורה ידידותית ותרבותית
אני קוראת הכל ומגיבה ממש מהר