הטייקון הרבני

* * *

לאחר שמבקר המדינה חשף יותר ממיליארד שקל בחשבון הבנק של המקובל ששמו טרם הותר לפרסום, ולאור העובדה ששיקולים קואליציוניים יסרסו כל טיפול אמיתי בנדון, כעת או בעתיד, עולה שוב הצורך להציג לדיון הציבורי את הטייקון הרבני שיש למחות נגדו לא פחות מאשר הטייקון הפיננסי או ההסתדרותי!

מדובר בטרויקה של טייקונים ההורסים את המשק. במקרה הרבני – הטייקון עושק דווקא את מאמיניו, בנוסף לכלל המשק.

צוואת המרן, הרב עובדיה יוסף, היא דוגמא מדוייקת לכך. למרות שנחשפה בתחילת יוני, היא הצליחה לעבור מתחת לרדאר עקב שלל האסונות שנחתו עלינו – מזל יחצ"ני נדיר שרק מרן צדיק יכול לזכות בו: כולנו היטלטלנו בעקבות חטיפת שלושת הנערים כל אותו החודש, בסופו גילינו את אסון הירצחם, ומייד בתום השבעה התגלגלנו למלחמת צוק איתן. כך הגענו עד הלום מבלי שהתקשורת עשתה את מלאכתה.

צוואתו של הרב עובדיה יוסף לא רק מאפשרת הצצה לקונגלומרט שהקים ושנעשה בשמו ובצלמו (מילולית), אלא גם מהווה דוגמא עכשווית מייצגת לטייקוניות רבנית, כפי שבאה לידי ביטוי בעסקיהן חובקי העולם ומגלגלי המיליונים של שלל חצרות הבאבות ואלילי הבעל ה"רפואיים" מסוג הרנטגן (המצוי בחקירה פלילית), ה- MRI, ה- CT והאולטראסאונד. (עם כל-כך הרבה כסף, זמינות ופריסה ארצית, מי אמר שיש בעיה במערכת הבריאות?)

חצרות אלה פועלות במארג סבוך של כסף, אינטרסים והשפעה כאחרוני התאגידים הטורפניים והוועדים הביריוניים, אז די לקדושה המזויפת. הרי כל כולן תעשייה לשם אדם ומקורביו, ולא לשם שמיים.

טייקון הוא טייקון הוא טייקון. שחיתות היא שחיתות היא שחיתות. חזירות היא חזירות היא חזירות. לא משנה אם הדרך לשם היא שוק ההון, ההסתדרות או עסקי הדת. לא משנה אם בחליפת ארמני וסיגר, בחולצה כחולה ובורקס, או בגלימה מוזהבת ומנטרות "בעזרת השם".

כבר כתבתי רבות על-כך שהטייקון ההסתדרותי הוא תאומו הזהה של זה הפיננסי, אז הגיע הזמן להתקדם שלב נוסף במודעות הגוברת ליסודות הנסתרים של חוסר הצדק החברתי. לפיכך, בשיעור מולדת היום נטבע מונח חדש: הטייקונים הרבניים. אלה שעסקיהם הם אמונה ו"רוח" (כן. לופט געשעפט). הם מוזילים את מושג הרוח, כפי שאחיהם הקפיטליסטים מוזילים את מושג השוק החופשי והסוציאליסטים את מושג העבודה המאורגנת.

המציאות היא, שבמקום בו כסף (והרבה), כוח פוליטי (מפלגתי, עממי, או מועדון ההון-שלטון-עיתון) וכריזמה (בעיני המתבונן), חוברים לאמונה עיוורת של איוולים (מהמוסדיים והבנקים, דרך העובדים השכירים, ועד המאמינים), שם נולדים מיני עיוותים: חוסר צדק חברתי במקרה הטוב ושחיתות מוסרית עד פלילית, במקרה הרע. וכידוע, אלה כאלה גם מניעים את יוקר המחיה.

מהו מקום זה? זהו הצומת שבו פועלים בחוסר שקיפות אנשים בעלי כשל מוסרי עמוק, העושים שימוש באיצטלות שקריות ובמגה-ספינים. אלה אנשים שהם בעלי כישורים אמיתיים שיכולים היו לשמש לטובת הפרט והכלל כאחד, אך הם בחרו לרתמם לטובת הפרט (הם עצמם) על חשבון הכלל.

ואיך מגיעים אליו? בשלוש דרכים מרכזיות:
א. פיננסייריות להטוטנית עתירת תספורות בשוק ההון באיצטלה של "שוק חופשי" ו"ייצור מקומות עבודה". זהו הטייקון במובנו הנפוץ אך הצר והמפספס את תמונת השחיתות המוסרית הכוללת.

ב. ביריונות וועדית ושימוש בשאלטר לאומי באיצטלה של "דאגה לעובדים" ו"מלחמה למען החלשים". זהו תאומו של הקודם והוא הטייקון ההסתדרותי.

ג. יִסוּד זרם דתי הפועל ככת שעיסוקה אלכימיה: הופכת רוח (אמונות בכלל וטפלות בפרט – עבור המאמינים) לחומר (כסף, רכוש, כוח – עבור המנהיגים). זאת, באיצטלה של "גדוּלה בתורה" ו"אפליית מקופחים". זהו הטייקון הרבני, שמרוב "רוחניות" הוא איכשהו במקרה גם שווה מיליונים.

(יש כמובן דרכים נוספות: תפקיד ממשלתי, קצונה בכירה ועוד, אך הן אינן המיקוד בשיעור של היום).

הנה כי כן, מסתבר שמדובר לא בזוג תאומים, אלא בשלישייה זהה של טייקונים ושל מינֵי חזירות. נבהיר שהכוונה לטייקון רבני אשכנזי כספרדי, אצלנו אין אפליה. פשוט חשיפת צוואתו של הרב עובדיה מכוונת את המאמר הנוכחי לעיסוק בש"ס ומוסדותיה.

הדבר נכון למנהיגי הדתות הממוסדות, למטיפים אוונגליסטיים, לגורואים בכתות ולדיקטטורים במשטרים אפלים – כל אלה מקדשים צנעה ואף סגפנות, תוך שהם חיים כבני מלוכה במיני "חצרות".

ובחזרה לצוואה. אני רק שאלה: מאיפה יש לרב בישראל, גדול וחשוב בעיני מאמיניו ככל שהיה, מ-י-ל-י-ו-ני-ם כדי להוריש לבנו? מאיזה כסף נרכש הבניין בו התגורר ששוויו נאמד בכעשרה מיליון שקלים? לאן זורמים המיליונים מבד"ץ בית יוסף ותחת איזו מטריה חשבונאית הם מתנהלים, קרי, אילו מיסים משולמים עליהם, אם בכלל?

נראה שרמזים לתשובות מצויים בציטוטים מן הצוואה המתייחסים ל"דירות ונכסים" של המנוח בלשון ר-ב-י-ם. בנוסף ל"כספים העומדים לרשותי, הן בחשבונות [ח-ש-ב-ו-נ-ו-ת] הבנק שעל שמי, הן במזומנים, הן בשיקים הן במכירת וקניית נכסי [נ-כ-ס-י] שלא ניידי ונכסי דניידי".

אז אוסיף ואשאל: כמה חשבונות בנק צריך רב ישיש שכל עניינו, לכאורה, תורה? כמה כסף סביר שצבר אדם שלו אמנם פנסיה תקציבית מכהונתו כרב ראשי וכן מכר ספרים ועוד, אך כל אלה אין בהם כדי להסביר, ולו במעט, פורטפוליו עצום שכזה? וגם: כיצד קורה שרב הופך לטייקון נדל"ן?

למען האמת, משלל התחקירים לאורך השנים, מכמות ההרשעות הפליליות לאנשי ש"ס ומקורבי הרב, וגם סתם מהתבוננות נכוחה שאינה מוטת סגידה אלילית פגאנית, ניתן להקיש מינֵי היקשים שהם בתחום האפור במקרה הטוב, וה-לכאורה-פלילי במקרה הרע. בכל מקרה, שוב אנו נוכחים בכך שעולם ה"רוח" שווה הרבה מאד "חומר". אבל לא למאמינים. תמיד רק לגורו ולמקורבים.

ולכל מאמיניו שיטענו שהמנוח לא היה מודע לקונגלומרט העסקי שבבעלותו נזכיר, שטענה זו לא עמדה לאחד, אהוד אולמרט, אפילו על עסקים וכספים שלא בבעלותו, קל וחומר כשהבעלות אינה מוטלת בספק. בנוסף, טיעון זה, מציב את הטוענים במילכוד חזק במיוחד: אם מרן ידע, הרי שעלולה להיות זו הוכחה לכך שהוא היה פחות איש רוח ויותר איש חומר. אם לא ידע, הרי שעלולה להיות זו הוכחה לכך שהוא… איך נאמר זאת מבלי לשאת פולסא דנורא… אה… פחות חכם ומתוחכם מכפי שנטען שהוא.

כך או אחרת, מאמיניו לא יוכלו לטעון לאי-בעלות של מרן, שהרי אז כיצד הוא מוריש לבנו משה? בן זה, הרב משה יוסף , עם אשתו יהודית, הוא לפי הצוואה יורשו הבלעדי של בד"ץ בית-יוסף המגלגל עשרות מיליונים.

לצורך הדיון בלבד, עולה בדעתי האנלוגיה הבאה: אם הוותיקן הוא ש"ס, אז בד"ץ בית-יוסף הוא בנק הוותיקן, בעל הכוח הכלכלי העצום המהווה את צינור הכסף הזורם-תמידית לפעילותו (שפה ושם גם נחקר בחשד להלבנת הון ובקשרים למאפיה האיטלקית. בקטנה). ואם נעבור לרגע לאסוציאציה מעולם הקולנוע, אולי דווקא נכון יותר לדׇמותו לעסקה המפוקפקת שרוקם ראש הבנק עם תאגיד אימובילייארֶה ב"הסנדק"… עזבו. סתם דמיוני הפורה. או שלא?

רב הנסתר על הגלוי בעניין בד"ץ בית-יוסף, ומה שגלוי חמור דיו כדי לזעזע את הסיפים. למשל, לפני כשנתיים חשף "קרוב משפחתו מדרגה ראשונה" (כך נכתב אז) של הרב עובדיה בפני מבקר המדינה שראשי ש"ס מנסים, לכאורה, להשתלט על הרבנות הראשית בשלל דרכים לא כשרות (…) ואולי אף כאלה הגובלות בפלילים.

אם לא די בכך, השיטות של בד"ץ בית-יוסף לחדירה לעסקים כדי שישלמו על כשרותו, נחשפו גם על-ידי רביב דרוקר בתכניתו "המקור", ובנוסף ישנה המלצת המשטרה להעמיד לדין את הרב אברהם יוסף, בנו של מרן, בחשד לסחיטה באיומים בנושא זה ממש (הוא רבה של העיר חולון). שיטות אלה מזכירות, לכאורה, את השיטות בהן מואשם בימים אלה ממש טייקון אחר, סוציאליסטי, הלא הוא אלון חסן, ובהן כבר הורשע טייקון אחר, פוליטי, הלא הוא אהוד אולמרט. כאמור כבר היה על זה סרט. וכשזה פחות הוליוודי קוראים לזה סתם פרוטקשן. לכאורה.

כן. כשדת פוגשת כוח פוליטי, וכשהיא מצליחה לתרגמו לכסף, מתרומות המאמינים, ממכירת לחשים, קמיעות ואיקונות, ומהתקציב הממשלתי, היא הופכת משלל אמונות שניתן להתווכח עליהן, למכונת השחתה שעניינה אינוס רוחני, כלכלי, פוליטי וחברתי, תוך הפעלת אינקוויזיציה חודרת-כל. אם אתם חושבים שהגזמתי – אתם לא יודעים היסטוריה. עזבו היסטוריה – אתם לא שומעים חדשות.

אז בואו נסכם את השיעור עד כה: הטייקון הרבני עומד בהצטיינות בכל המבחנים לקביעת טייקוניותו, מבחנים שהם זהים גם לאחיו, הקפיטליסט והסוציאליסט, בשלישיה הזהה שסקרנו:

א. שחיתות מוסרית – יש
ולא רק באופנים שתוארו לעיל, אלא בעוד היבט, קריטי במיוחד: העשייה לביתו במקום לציבור מאמיניו. ואכן, אולי ההיבט המזעזע ביותר העולה מצוואתו של הרב עובדיה הוא העובדה שאת ההון העתק שצבר, הוא מוריש למשפחתו, שגם כך אינה נזקקת בלשון המעטה, במקום ליׇעדו לעניי עירו. מה שמציע, שוב, שבאיצטלת "רוחניות" בעצם הונחו היסודות החומריים ביותר לשושלת פרטית, על חשבון תיקון אפלייה עדתית (לשיטתם) וקימום נזקקים (ולו מזרחיים בלבד). איך הוא לא מתבייש? איך מאמיניו לא נזעקים?

ישלו כל מאדירי החרדיות בכלל, והש"סניקית בפרט, נעליהם מעל רגליהם, למול החילוניות עליה הם מעלילים העדר ערכיות. עשירי עולם כוורן באפט וביל גייטס תורמים את מירב הונם בחזרה לאנושות, במהלך שחבריו בעלי ההון הולכים ורבים. גייטס אף מגדיל לעשות ויחד עם זוגתו מקדיש את חייו לפילנתרופיה עולמית, עם מיקוד באפריקה הנחשלת, כלומר בדאגה גם לעניי ערים אחרות מאד מזו שלו. מה דעתכם על כך, בני פורת יוסף?

ב. חזק על חלשים – יש
הטייקון הקפיטליסטי עושק את משקי הבית הקטנים למימון גחמותיו הפיננסיות דרך המוסדיים, ואז מספר אותם ;
הטייקון הסוציאליסטי עושק את העובדים הקטנים למימון העובדים המקורבים ודור א' ואת הציבור כולו דרך היותו קבוצת רכישה (מכרטיסים למופעים ועד לדירות) שמעלה המחיר לכל מי שאינו ב"מועדון" ;
והטייקון הרבני עושק את ציבור מאמיניו, שבאופן גורף נמנים עם העשירונים התחתונים, דרך מכירת תשמישי "קדושה" ו"יעוץ רוחני", ואת הציבור הכללי הוא עושק דרך גלגול מחזורים כספים עצומים ב"שחור" ובכפייה של כשרות שבבעלותו, באופן שמעלה את מחיר המוצר. כך למשל בתחקיר "המקור" נחשף שבשר "עטרה" של בד"ץ בית יוסף עולה עשרות שקלים יותר מזה שתחת חותמת הכשרות של הרבנות. (אז למה אתם משלמים?)

ג. הכסף אינו שלו אך נוהג בו כבשלו – יש
ע"ע הסעיף הקודם

ד. מועדון מקורבים בסבב מינויים על חשבון הציבור – יש
על מועדון ההון-שלטון-עיתון אנו כבר יודעים. על מועדון הדילים מאחורי הקלעים, הנפוטיזם ומינויים המקורבים בחברות הממשלתיות אנחנו גם יודעים. הגיע הזמן שנלמד גם על המועדון הדתי.

הנה למשל במקרה הרב עובדיה, רבים מן הבנים והבנות, החתנים והכלות, המקורבים והמקורבות, משובצים בבטחה ובהכנסה יפה ועם פנסיה תקציבית, ועל חשבון המיסים שלנו, וללא קשר לכישורים, ולעיתים גם ללא שעות עבודה מרובות אם בכלל (ע"ע משגיחי כשרות) בממסד הדתי המקומי והארצי. למעוניינים, הנה עבודת "שורשים" מרתקת במיוחד בנדון, החושפת את מארג הנפוטיזם שלא היה מבייש את חברת החשמל או אף את נמל אשדוד (השליש האחרון בכתבה).

לאור כל אלה, ראוי לטבוע עוד מושג חדש: "חזירות רבנית" (וזה כבר באמת לא כשר), לצד זו הקפיטליסטית וזו הסוציאליסטית. נדגיש שוב שהכוונה לטייקון רבני אשכנזי וספרדי כאחד. כאמור, החזירות אינה מפלה.

ועוד שתי נקודות חשובות בראיה סוציולוגית-פסיכולוגית:

1. מלוכניות אנטי דמוקרטית
עצם המונח "חצרות"… הורשת שליטה ושלטון מאב לבן (וכמובן שלא לבת – זה בכלל לא במנעד האפשרויות)… מוטיבים המעוררים אי-נוחות רבה בלשון המעטה.

נגזרת של המוטיב המלוכני היא מוכנות המאמינים "פשוטי העם" לקבל זאת כדבר מובן מאילו ואף נכון ראוי ורצוי. זוהי תפיסה מעמדית מן הסוג הקאסטי האופיינית לחברות נחשלות: המלך נולד למלוכה והעבד נולד לעבדות. זה לא מונע מן העבד להעריץ את המלך ולהעלות לו עוד עולות, שיתעשר אף יותר. אה, כן, ולהצביע לו בבחירות.

2. אהבת אב?
איך יכול הורה להעדיף באופן בוטה וגלוי בן אחד מתוך אחד-עשר?! מה זה אומר עליו? על ערכיו האמיתיים? איך אדם שאמור להיות חכם זורע הרס פוטנציאלי במשפחתו? ראינו מה העדפת ילד אחד על משנהו גרמה במשפחת הטייקון העסקי יולי עופר ובמשפחות הון רבות אחרות: שנים של מאבקי ירושה נוראיים, הון לעורכי-דין, והרס מוחלט של היחסים הבינאישיים בין הילדים ומשפחותיהם.

ובמקביל, לאור הצוואה, ורק לצורך הדיון, האם מסירותם של הזוג משה ויהודית יוסף למנוח אינה עלולה להיות נגועה בשיקולים זרים? נניח… כלכליים? אין לדעת וגם אין זה מענייני אם כן – רק לאור כל הנ"ל, אל תנופפו לי ב"ערכי המשפחה" הנעלים של הציבור החרדי כבעלי מוֺתר על אלה החילוניים.

ולכל המנאצים שיזדעקו על עצם זכותי לבקר את הוד קדושתו: אתם חלק ממעגל השחיתות! הדמגוגיה והספינולוגיה שאתם מפעילים זהה לחלוטין לזו של שאר הטייקונים, מפרקליטי אהוד אולמרט וחבר מרעיו, דרך האנס קצב וחבר פרקליטיו ועד להקות בסגנון עדות ה"הוא זכאי הוא זכאי" למורשעים פליליים בבית-המשפט (עם כיפה שחורה ומוצא מזרחי). הביאו טיעונים ענייניים – בכבוד. אבל לטעון כנגד עובדות או היקשים מושכלים, ללא כל מוכנות להתבונן במראה – זה קנאי, פרימיטיבי ואלילי. אה כן, כמו שאתם אוהבים.

ועצה לעשרת היורשים המקופחים ובני ביתם: תאשימו את האשכנזים. זה בטח בגללם.

הו, הטייקון הרבני מרן – פלגן בלתי נלאה, בחייו ובמותו. קודם העם. כעת – משפחתו.
מעניין אם הוא נח בשלום, כי פה הוא הותיר מלחמה.

(כל כלי התקשורת בהם אני מפרסמת את טורי / מתראיינת פחדו לפרסם מאמר זה או לעשות אייטם בנושא. "תקשורת חופשית" במדינה דמוקרטית…)