בהצלחה, מר טייקון, באמת.

אפו מר מימן, ברכות חמות על רכישת 012. אך יש לנו גם תהיות. זו הרגישות הקלה שפיתחנו לטייקונים-כוכבים; טור של מנכ"ל BossProblem שהתפרסם ב-YNET

מאת אורית-קלייר ארזי, מנכ"ל BossProblem

שאפו מר מימן. ברכות חמות על רכישתך האחרונה. לא בציניות. באמת! כל עסקה משמעותית שכזו מדירה את הדובים, מעירה את השוורים, ומעצם כך, עשויה לתרום לכולנו, גם אם רק בעקיפין. דווקא משום כך, אנא סלח לנו אם בברכות הכנות נמהלות גם תהיות קלות. זה לא אתה. זה אנחנו. פשוט כבר היינו בסרט הזה לא מזמן. ומי שנכווה ברותחין…אתה יודע. ולמען הסר כל ספק אנו מצהירים בזאת שאין לנו המידע, הידע או ההכשרה לבחון את טיב עסקיך, עמידותם, נזילותם, וביטחונותיהם. לאור הנגלה לכולנו, אתה איש עסקים מצליח ומוכשר, כאן ומעבר לים. טוב, חוץ מערוץ 10, אבל איננו רוצים להתקטנן. זו רק הרגישות הקלה שפיתחנו לטייקונים-כוכבים. הם מופיעים בשמינו ככוכבי לכת סולידיים הסובבים סביב ציר קבוע, אך נחשפים, מעת לעת, כאחרון כוכבי השביט: מבליחים חזק ונופלים חזק. וכידוע שביט הוא אפילו לא באמת כוכב. אז נא הרשה לנו לתהות, ואל תיקח את זה אישי. כי כפי שאמר הסנדק עצמו (מייקל, לא ויטו): זה לא אישי – זה אך ורק ביזנס.

תהייה מס' 1: מינוף כבר אמרנו?

נכתב שמימון העסקה ישלב הון עצמי של חברת האחזקות שלך, אמפל (זה יפה. "הון עצמי" הוא צרוף מילים נדיר, ועל-כן מרגש, במקומותינו), גיוס אג"ח מהשוק המוסדי (אנו מבינים שזהו כלי פיננסי לגיטימי, רק ש…אתה מבין…כאן מתחילה תחושת הדֶזָ'ווּ), והלוואות מהבנקים (ברור). לא נתפלא אף אם הבנקים יעמדו אצלך בתור כדי להתחרות מי מהם ייתן את נתח האשראי הגדול יותר לעסקה. (תגיד, דוגרי, איך זה מרגיש להיות מחוזר על-מנת לקבל מימון? תהינו כי אנו דווקא רגילים להיות במצב ההפוך). נקווה רק שבניגוד להתנהלותם מול טייקון-כוכב אחר, מר לבייב, אתך, מר מימן, הם יזכרו שהלוואה נותנים כנגד בטחונות. לא כריזמה, סקסיות עסקית, או הילה של מצליחנות. (אגב, משום מה, בהלוואות שלנו הם תמיד זוכרים. הממ…)

תהייה מס' 2: האם מכרז הוא עניין מחייב?

בדרך-כלל, נהוג לסיים עם אנקדוטה. אך נא הרשה לנו, הפעם, לשלב אותה כבר כאן. לפני מספר שנים, ניגשנו למכרז בחברה ידועה. את העלויות חישבנו בדקדקנות על-מנת להציע מחיר תחרותי, שבלעדיו לא היה סיכוי לזכות. מראש היה ברור שרווח גדול לא יהיה שם, אך הפרוייקט היה יוקרתי ומרתק מקצועית. זכינו. לאחר שיצאנו לדרך, שינויים לא צפויים גם אצל הלקוח וגם אצלנו גררו עלויות שהקטינו משמעותית את הרווח הקטן ממילא. פנינו ללקוח וביקשנו התחשבות לאור הנסיבות האובייקטיביות ההדדיות. הלקוח היה אמפתי אך ענה: מצטער, אלה היו תנאי המכרז. נשכנו שפתיים, ביצענו לעילא ולעילא, וספגנו את ההפסד. כי ידענו. ככה זה כשיש מכרז.
מה מאד התעודדנו כשנוכחנו לדעת שגם לגדולים מאיתנו בממון, בחוכמה עסקית ובניסיון מכרזי, קרה מקרה דומה: הרי גם אתה, מר מימן, עם שותפיך בערוץ 10, חישבת. היגשת. זכית. ביצעת. (לעילא?) נתקלת בשינויים לא צפויים. הפסדת. אז נשוך את השפתיים ושלם. אותו הדבר.

אז זהו שלא. אצלכם, הטייקונים-הכוכבים, כשניכרת סופיותו של ההפסד, מותר לצעוק "פּוּס!" ולעצור את המשחק. חובך בן המיליונים, לנו הציבור, עומד ותלוי, מר מימן (על בסיס אותו עיקרון אתי נשגב, שמיושם כעת בהצלחה גם למול מחזיקי אג"ח ט' של מר לבייב). "בלי ח-ר-ט-ו-ת!" (במילעיל) אנו צועקים אליכם בחזרה, אז אתם שוברים את הכלים ו…אֶה, דווקא כן משחקים, רק שבמגרש אחר: קונים לכם חברה אחרת (מימן), פותחים לכם קניון חדש בבוקרשט (לבייב). החיים טובים. ואתם יודעים מה? אתם צודקים! זה שחברה אחת בפורטפוליו מפסידה, לא אומר שצריך להקפיא השקעות בחברות אחרות. שהרי זה לא אישי – זה אך ורק ביזנס. אבל האם זה אומר שמותר לא לשלם חובות?

תהייה מס' 3: האם זה באמת לא אישי?

מר מימן, מר לבייב, אתם צריכים לבחור צד. די לרקוד על שתי החתונות, לפי נוחותכם המקומית. אם זה אכן לא אישי – זה אך ורק ביזנס (כפי שאתם משדרים לנו, הפְּלֶבֶּאִים) אז אל נא תבקשו את רחמינו, הבנתנו או השתתפותנו (הכספית) כשהימור שלקחתם על עצמכם, לא צלח. ואם זה כן אישי – לא רק ביזנס, אל תתפלאו ואל תתרעמו על התגובה כנגדכם.

אם תודו על האמת, הרי שכל העובדות מעידות על-כך שזה הרבה יותר אישי ממה שאתם מנסים לשדר, כך שאולי אנו ואתם קצת יותר דומים, אחרי הכל, ממה שנוח לכם להודות. הוכחות? בבקשה.

מר לבייב, פתיחת הקניון המפואר בבוקרשט אינה משכיחה מאיתנו ש:

– אתה לוקח את עזות המצב של הטייקון-הכוכב לספֵירות חדשות (ולאסטרונומיה כבר נדרשנו בפתח הדברים). זה עשוי להעיד על אישיותך האמיתית שהסתתרה לה אי-שם כל השנים מאחורי מצג שווא של אישיות אחרת. (וזה לחלוטין אישי).

– אתה מעז להיעלב (וזה לבטח אישי) כשצולבים אותך, לטעמך, ומתירים את דמך העסקי, אך נוקט בהיפוך גישה מוחלט כשאתה מכניס את היד לכיס ומביא כסף מהבית (כאילו-אישי) רק כשהדבר מגיע להסדר עם הבנקים (השיקול הכי לא-אישי והכי "עסקי" האפשרי. כי אתה הרי יודע: מה כבר נעשה לך אנו לעומת מה שהבנקים יכולים לעשות לך – אוהו…).

– אתה מתהדר ביראת השמיים שלך (גם אסטרונומיה, אך מכיוון אחר), תוך שאתה עובר על כל דיבר אפשרי: חומד בית רעך וממון רעך ועבדו ואמתו וחמורו ושורו וכל אשר לרעך (שבאג"ח ט'), עונה ברעך עד שָקֶר (כשהנפקת לו את האג"חים הנגועים) ויש שיגידו גם עובר על "לא תגנוב" (לא נעים. אבל איך קוראים למצב בו לא החזרת כסף שמישהו נתן לך תמורת התחייבות חד-משמעית?). זה בהחלט אישי. ל-כ-ל הצדדים המעורבים.

מש"ל.

מר מימן, הרכישה האחרונה של 012 אינה משכיחה מאיתנו ש:

– נלחמת לזכייה במכרז על ערוץ 10 למרות שבהגדרה, ערוץ תקשורת כלשהו בארצנו הקטנטונת הוא עניין של כדאיות מיצובית יותר מאשר עסקית, של סטאטוס וכוח ציבורי, יותר מאשר רווח בטוח (כלומר זה אישי).

– בדיוק לפני שנתיים הכרזת ש"ערוץ 10 יעבור לרווחיות בסוף 2008" או מתוך שיקול עסקי לגיטימי בציפייה לרווחי העתיד (ואז זה ביזנס סגולי, אז אל תבקש מהרגולטור או מאיתנו רחמים אישיים על כיסיך המדממים) ; או מתוך wishful thinking שבבסיסה רגשות מאד לא-עסקיים שגרמו לך, אולי, לזרוק כסף טוב אחרי כסף רע באופן המאפיין בני-תמותה רגילים יותר מאשר טייקונים-כוכבים. רגשות כמו: חטא היוהרה / חוסר יכולת להודות בכישלון / כשל המהמר שחושב שאוטוטו, רק עוד סיבוב אחד, וזה יגיע. (בכל מקרה – זה שוב אישי).

– אתה מגייס את מיטב טאלנטיך לזעוק את שוועתך, אך עצם העובדה שאתה מצפה לקבל הוקרה על ש-שומו שמיים-שילמת מכיסך עבור (חלק) מההתחייבות שלקחת על עצמך, כבר היא מעידה על הבעיה. שהרי כבר ראינו שלא עשית זאת כטובה נאצלת לציבור הצופים. עשית זאת עבור עצמך (ואז זה שוב אישי).

– אתה אפילו עולה על מר לבייב, בכך שלו אולי באמת כבר נגמר הכסף (טוב, חוץ מלקניונים ברומניה), כך ש(אולי) אינו יכול לשלם, בעוד שלך יש עוד המון – אתה פשוט לא רוצה לשלם את חובותיך לערוץ 10 . (וגם זה אישי).

מש"ל.

אז בהצלחה, מר מימן. לא בציניות. באמת! כדאי לכולנו שבזירת התקשורת הזו שרכשת, תצליח יותר מבזו הקודמת. ובכל מקרה, אנא זכור אותנו ביום פרעון האג"חים הפרטיים והמוסדיים שלנו שיממנו לך את הרכישה. כי כפי שכבר הראינו, גם אתה חייב להודות, שבסופו של דבר, זה לא רק ביזנס. זה לחלוטין אישי.

למאמר של מנכ"ל BossProblem ב-YNET