אורית-קלייר

אורית-קלייר ארזי, מנכ"ל BossProblem
לטור כפי שהתפרסם בגלובס

אתם מתרגזים מדו"ח שיאני השכר בשירות הציבורי? בצדק, אבל מה תגידו על העלאת השכר לח"כים, לשרים, לראש הממשלה, לנשיא ולכל מקביליהם ה"שכירים" כהגדרת שר האוצר החל ב 1.1.14? מסתבר שלא צריך להיות שיאן שכר כדי להיות מופקר שכר. כל מה שצריך זה מוסר לקוי, העדר מצפן ערכי ואובדן מוחלט של בושה – אישית וציבורית כאחד.

ושלא תהיה אי-הבנה: אני ממש לא רוצה שירעבו ללחם! אבל הם אכן לא רעבים: 37,000-53,000 שקל לחודש, שהם מרוויחים כיום, זה שכר רעב? זה שכר המצדיק תוספת של מאות רבות של שקלים? שכרו של חבר כנסת יעודכן לכמעט-39,000 שקל, שר – 42,000 שקל, ראש הממשלה – 47,000 שקל, והנשיא –  55,000 שקל. זהו לעג לרש.

כאילו לא אך זה עתה התפרסם דו"ח העוני, כאילו אין אלפי מפוטרים, כאילו מספר המובטלים האיכותיים שאינם מוצאים עבודה אינו ממשיך לנסוק, כאילו המיתון הגלובאלי, וגם המקומי (למרות נתוני המאקרו שאוהבים להתהדר בהם), אינו מכה כל בעל עסק עצמאי המקושש בקושי רב שקל לשקל, יום יום, כדי לשרוד, זה חמש שנים ללא רחם – כאילו כל זה מתרחש בעולם מקביל.

במצב כלכלי טוב יותר, בהחלט ראוי שבעלי התפקידים הללו ישתכרו היטב. 47,000 שקל לראש ממשלה, לדוגמא, ממש אינו סכום מוגזם בראייה אבסולוטית. להיפך. מורכבות התפקיד, הלחצים הנובעים ממנו, האחריות הגלומה בו – כל אלה מצדיקים בקלות ה-ר-ב-ה יותר. העניין הוא שבמצב הכלכלי הקיים, וזה שאנו הולכים לקראתו, אין מקום לראייה אבסולוטית, אלא ליחסית בלבד.

וזה לא שהחיסכון מאי-מתן ההעלאה, יפתור את בעיותיה הכלכליות של המדינה. אבל המינימום שמנהיגות מצריכה הוא דוגמא אישית. אבל הצחקתי אותי: מנהיגות? אצל נבחרינו? לא, אצלם זה הפוך: הגזירות – עלינו וההטבות – עליהם.

מצד שני, אכן קשה לממן נרות ריחנים ב-6000 שקל , שלא לדבר על חשבון מים של 80,000 שקל, ממשכורת צנועה שכזו. אה, אולי בגלל זה הוצאות אלה הן מחוץ לשכר החודשי. יש היגיון בשיגעון. אבל בכל מקרה, השיגעון הוא על חשבוננו.

ואתם יודעים מה? גם אין תפקיד ציבורי אחד שקול לשני. אולי נדרשת חשיבה מחודשת שתבחין ביניהם. למשל, לשופטים כן מגיע. למה? כי בניגוד לח"כים ולשרים, זו העבודה היחידה שתהיה להם כל חייהם, כך שאין להם מקורות הכנסה נוספים עד הפנסיה.

בנוסף, זמנם מלא עד תום בעבודתם הציבורית, מה שממש לא ניתן לומר לטובת חלק גדול מן הח"כים והשרים (שגם כך רבים מהם מיותרים, בממשלה מנופחת). שוב ושוב אנו נתקלים בישיבות מליאה ריקות, באי-התייצבות לדיוני הוועדות, בנהייה אחר שועי עולם יותר מאשר אחר הציבור הרחב, בכניעה ללוביסטים ולקבוצות לחץ, ובהצבעה על חוקים ללא למידה בסיסית של החומר.

וזה עוד לפני שבחנו את המניעים האמיתיים לרצון בתפקיד חבר-הכנסת והשר: מעמד, וחיכוך עם מוקדי הכוח שאחר-כך ניתן לתרגם לעסקים פרטיים לכשיבחר "לעשות לביתו" (ויסלחו לי הצדיקים הבודדים שמניעיהם אידאולוגיים. פשוט, לרוב זה רק מעיד על-כך שהם חדשים. בהמשך זה כבר ביחס הפוך לוותק). במילים אחרות: הרצחת וגם ירשת?

ומה עם הנשיא? זהו תפקיד ייצוגי שניתן בקלות להתווכח על נחיצותו, אבל לא ניתן להתווכח עם העובדה שכל מי שמילא, ממלא או ימלא אותו, הוא תמיד בעל פנסיה נדיבה, תקציבית כמובן, מהצבא או הכנסת או שניהם, ו/או מכל תפקיד ציבורי קודם. בנוסף, מי שמגיע לתפקיד רוצה בו מתוך היוקרה הגלומה בו, והוא תפקיד של סוף-קריירה. האם לא ראוי שיעשה – אם לא בהתנדבות ממש – אז בעלות סמלית? נניח שכר מינימום? או השכר הממוצע? להסכים לקבל את ההעלאה כעת, זו סטירה מצלצלת לטוהר מידות.

גם מסבירים לנו ש"זה נקבע מראש", ש"זה אוטומטי" וש"יש מרכיב פיצוי רטרואקטיבי מ-2008". סליחה??? עוד מישהו, פרט למופקרי-השכר בשירות הציבורי, מקבל העלאות "אוטומטיות" ש"נקבעו מראש"? מישהו בשוק הפרטי-העסקי קיבל-מקבל-יקבל אי פעם פיצוי על אי-העלאה מאז פרוץ המיתון? כלומר, הטיעונים להצדקת המהלך גרועים אף יותר ממנו עצמו, משום שהם מבטאים באופן המוחלט, הסגולי והצרוף ביותר, את הנתק המוסרי, הערכי והרגשי של נבחרינו, מן המציאות של רבים מאזרחי המדינה.

בשוק הפרטי-העסקי צריך לתת ערך מוסף חדש כלשהו, כדי להצדיק העלאה בשכר, בטח ובטח בהיקף כזה. אבל זה בדיוק מה שמחזיר אותנו לדו"ח שיאני השכר בשירות הציבורי. הם לוקחים את הדוגמא האישית המופלאה של נבחרינו ומעלים אותה לשיא. הו, כמה מרגש: השירות הציבורי כולו כמשפחה אחת גדולה הלומדים, נשענים ותומכים אלה באלה. אז קבלו נא להלן ניתוח בראייה מפוכחת של ילדה חורגת.

השכר בשירות הציבורי צריך להיות ביחס ישר לתמהיל של פרמטרים המבטאים ערכים חברתיים-לאומיים. אלה צריכים לבוא לידי ביטוי גם בסוג המקצועות/התפקידים המתוגמלים, וגם בקריטריונים לאיושם ולקבלת קידום בהם.

כך, למשל, חברה מתוקנת ונאורה תרצה לתגמל בשכר גבוה יותר מורים, עובדים סוציאלים ורופאים מתמחים, מאשר "סדרנים רב תכליתיים" בנמל חיפה (כן, מסתבר שיש דבר כזה והוא מרוויח 60,000 שקל). או "משגיח" בחברת  החשמל (71,000 שקל).

גם הקריטריונים לאיוש התפקידים ולקבלת קידום בהם אמורים לבטא עדיפויות חברתיות-לאומיות. כך, למשל, מותר לצפות להשכלה משמעותית, גם רחבה וגם ספציפית לתפקיד, כמו גם סף כישורים או כישרון ייחודיים ולבטח גם  מחוייבות מעשית לשירות הציבור ולטובת הציבור.

אבל שוב ושוב דו"ח שיאני השכר בשירות הציבורי מגלה, שבהרבה מקרים (אם לא ברובם) השכר דווקא ביחס הפוך לכל אלה, מה שיוצר עיוות שלא ניתן להשלים עמו, בבחינת צדיק ורע לו.

תפקידים רבים בדו"ח בעליל מצריכים יותר מזל משכל: להיות בזמן הנכון ובמקום הנכון כדי להתברג למונופול ממשלתי עם ועד בריוני, ואז פשוט להיות בטייס אוטומטי עד הפנסיה, התקציבית כמובן, לקבל העלאות שכר אוטומטיות ומיני תוספות שכר קיקיוניות (זכוה לטובה מן העבר "תוספת חלב" – נכון גדול?) ופרמיות שקריות על ימין ועל שמאל (על פרמיית הפריון ההזויה כבר דיברנו?).

ואם לא די בכך, הרי שרבים משיאני הדו"ח, וגם אלה שנותרו מחוצה לו (אל דאגה, גם הם לא סובלים) מייצגים בדיוק את אותם מונופולים שהכי מתעללים בציבור ובדרך גם שודדים, חוקית ולא חוקית, את הקופה הציבורית: כמו רשות השידור, חברת החשמל, רשות שדות התעופה, הנמלים, הרכבת, מקורות – כל השמות המוכרים, אתם יודעים… הרשימה ארוכה…

וזה עוד לפני שדיברנו על הקביעות, ההופכת את השכר בשירות הציבורי לאף גבוה הרבה יותר, בפועל. זאת, משום שכל הוצאות הקיום השוטף נחתכות משמעותית: הוועדים החזקים פועלים כקבוצות רכישה כך שכל הוצאה של משפחה רגילה, מכרטיסים למופעים, דרך חופשות ועד כל מכשירי החשמל לבית – הכל במחירים שאנשי השוק הפרטי יכולים רק לחלום עליהם.

בשירות הציבורי גם אוהבים מאד לנופף בטיעון לפיו "צריך להביא אנשים טובים" למערכת ועל-כן יש לשלם להם. הבעיה היא שטיעון זה נכון רק כפונקציה של מידת ייחודיות התפקיד והקושי לאיישו. לכן, השימוש בו באופן גורף, הופך אותו לתירוץ מקומם להמשך העיוותים.

בדיוק מסיבה זו, אין כל בעיה דווקא עם מובילי הטבלה: המנתחים הבכירים בעלי השם העולמי והמצילים חיים. וובדיוק מאותה הסיבה יש בעיה חמורה עם, למשל, ג'ובניקים בצבא הקבע (לא מופיעים בדו"ח כי משרד הביטחון אינו מוסר נתונים בטענת חיסיון… כן, חיסיון מגילוי פשעים כלכליים). אי אז, לפני שנים, בשוק משגשג, תפקידיהם הפכו פחות אטרקטיביים ולכן אז היתה הצדקה לתנאים משופרים בחלק מהתפקידים (אבל שוב, לא באופן גורף, ובכל מקרה לא לפנסיה באמצע החיים). במצב השוק השתנה לבלי הכר, וכיום כל אחד יהיה מוכן להיכנס לקבע עם אותם כישורים, גם בחצי השכר.

לעומת זאת, ומתוקף הערכים החברתיים-לאומיים שצוינו קודם, מאד ראוי לתת שכר גבוה במיוחד למפקדים בתפקידים קרביים, עם דגש על הזוטרים שביניהם, אבל דווקא הם לא שיאני שכר באף דו"ח, חסוי או גלוי.

אבל הבדיחה (העצובה) הכי גדולה היא דווקא המונופול הממשלתי שאיכשהו מצליח לעבור מתחת לרדאר: מפעל הפיס. עם כל הכבוד, כל אדם מהרחוב יכול למלא 99% מהתפקידים שם, ובראש ובראשונה את תפקיד המנכ"ל והיו"ר שהם ממילא מינויים פוליטיים ועתירי פנסיות קודמות. שהרי אין לך דבר קל יותר מניווט מונופול הימורים בזמן מיתון, בו, כידוע, הם הכי משגשגים. סביר שגם לו היו נבצרים מרגע זה, איש לא היה שם לב להעדר תרומתם הטרומית.

וזה עוד לא הכל. נחשו כמה דירקטורים נדרשים לתפקיד הסבוך של פיקוח על אראלה? 13! וכמה נדרשים לפייסבוק העולמית? 8. שאלות?

ואיך אפשר בלי הנתבים המפורסמים בנמלים? כן זה תפקיד אחראי, כן הוא מצריך ניסיון ואת הדרגה המכובדת של רב-חובל. א-ב-ל:

א. זו עוד גילדה, מצומצמת וסגורה במיוחד, בוועד ביריוני. לו התפקיד היה נפתח לכל רבי-החובלים בארץ, בקלות היו מוצאים כמה וכמה מועמדים מעולים, שהיו שמחו לעבוד בחצי השכר המופרך הנוכחי.

ב. הם מקבלים תשלום מלא גם כשהם בבית – ענק!

ג. הרהור חטא הדיוטי (אבל לא אידיוטי): מה הסבירות שבמאה ה-21 נדרש אדם לקפץ מסירה לספינה, על סולם חבלים, בכל מזג אוויר, כפיראט סומאלי המשתלט על אוניית-סוחר באוקיינוס ההודי, כדי לנווטה לרציף? אוניות כיום הן שיא ההיי טק וזה מכבר אחיהן, המטוסים, עושים שימוש במיני עזרי ניווט השולחים/קולטים קרן לנחיתת מכשירים מדוייקת. האם מותר לחשוד שהנתבים מונעים טכנולוגיה זמינה כדי לשמר את תפקידם שהתייתר?

ונסיים בנימה פסימית: המצב לעולם לא ישתנה כי החתול שומר על השמנת. השירות הציבורי מורכב מקבוצות כוח המחזיקות בביצים את כל ממשלות ישראל לדורותיהן, ולא נולד הפוליטיקאי שיצא נגדם ויסכן את כסאו. מה שהיה הוא מה שיהיה. להתראות בדו"ח הבא.