אורית-קלייר

עד לאחרונה, רווחה התפיסה שאנשים כוחניים הם אלה שמטפסים בסולם הדרגות. הבוס הפך לבוס משום שדרך על כולם בדרכו לפסגה. אלא שזה לא נכון ברוב המקרים. כיום, כבר ידוע שהכוחנות לרוב מגיעה דווקא לאחר שהטיפוס לצמרת הסתיים. כלומר, אנשים קודם מתקדמים בחברה ורק לאחר מכן צוברים הפרעות נפשיות – ולא מתקדמים בזכות ההפרעות הנפשיות שלהם.

מחקרים שנערכו באוניברסיטאות מובילות בארצות הברית גילו שמי שנתפס כבעל תכונות שליליות (אטום, שקרן, רכלן) נותר מבודד (כלומר, ללא כוח והשפעה), בעוד שמי שנחמד, הוגן וחברותי זוכה לפופולריות רבה (כלומר, לכוח ולהשפעה). השאלה היא מה קורה לאותם אנשים שזוכים להגיע לעמדות השפעה, בזכות התכונות החיוביות שלהם?

המנהלים הבכירים פשוט חולים. בנפשם

מחקר אחר שהכה גלים הגיע דווקא מבריטניה, שם גילו שתי חוקרות ששלוש מ-11 התכונות שנחשבות בפסיכולוגיה לכאלה שמרכיבות את המכלול של הפרעות האישיות, היו נפוצות יותר בקרב מנהלים בכירים מאשר בקרב עבריינים שאובחנו כסוציופתים או פסיכופתים (!). וזה לא נכון רק לגבי המנהלים הבריטים; מחקרים נוספים הגיעו למסקנות דומות גם בארצות הברית. לא נעים, לא נעים בכלל.

עד כמה גרועים הם המנהלים הבכירים? ובכן, הבדיקות ציירו אנשים צבועים, דו-פרצופיים, מניפולטורים, בעלי נטייה להפעיל קסם שטחי בניסיון להשיג את מטרתם, סובלים מפרפקציוניזם אובססיבי, בעלי הפרעות נרקיסיסטיות, וחסרי יכולת לחוש אמפתיה כלפי הסביבה. לא בדיוק האנשים שהייתם רוצים שינהלו חברה גדולה (או מדינה).

סביר להניח שכל אחד מאיתנו נתקל לא פעם, וכנראה שגם לא פעמיים, במנהל שלפחות כמה מהתכונות האלה מאפיינות אותו. מסתבר שהטיפוס לעמדות כוח משכיח מבני אדם את התכונות החיוביות שהביאו אותם עד הלום. ישנם אף מחקרים שהראו שהשינוי המדובר הוא קוגניטיבי ומשפיע על אנשי השררה בצורה עמוקה ביותר.

איך להילחם בתופעה?

הקרב אינו אבוד. אולי אתם מנהלים בכירים, ואין לכם ספק ששמרתם על צלם אנוש. אתם עודכם אדיבים, וזוכרים את הקשיים בחייהם של העובדים הפשוטים. זה בהחלט ייתכן, כי הכוח לא משחית את כולם – הוא רק מגדיל לכך את הסיכוי פי כמה. ככל שהתפקיד שאתם מחזיקים בו כולל יותר כוח והשפעה, כך הסיכון עולה. אז מה שצריך לעשות הוא להכריח את עצמכם לפתח חשיבה רגשית לגבי אלה שמתחתיכם: לברר מה מצבם, ממה הם מרוצים וממה הם מרוצים פחות. מנהלים בכירים הם הלוא אנשים רגילים, כמוני וכמוכם. חלקם פשוט שכחו את זה.