ההסתדרות דואגת לעובדי הקבלן? הצחקתם אותי

בסדרה:
ההסתדרות היא מקור השחיתות והכשל של שוק העבודה

למטה, תמצאו את הטורים הנוספים בסדרה

 

וכן שלל סרטונים מקוריים בנושאי מגדר, עבודה, הורות, דייטינג, זוגיות, רומנטיקה
[מאוד פרובלמטיים – לא לפתיתי שלג]

 

כל פרק הוא טור עצמאי העומד בפני עצמו
כך שניתן להיתרם וליהנות ממנו, גם ללא קשר לשאר

שנייה לפני, הנה כמה מילים שיתנו הקשר לסדרה כולה, ולפרק הנוכחי:

 הטורים הם מן התקופה בה כתבתי בגלובס וב-וואינט כלכלה,

לערך מ-2009, דרך המחאה החברתית (2011) ועד לערך 2015-16

 

השמות השתנו – המודוס אופרנדי, קרי, שיטת הפעולה של מושחתי ההסתדרות – ממש לא.

 

הטורים הללו, עוררו סערות גדולות בזמנם, כיכבו בכותרות הראשיות,

והתראיינתי עליהם בכל תכניות החדשות / פוליטיקה דאז

התגובות בתקשורת ובתגוביות [טוקבקים], כולל כאלה שניכר שהיו מטעם ההסתדרות, היוו חוויה… המממ… מעניינת… בפני עצמה:

השמצות, נאצות, ואד-הומינמים נגדי, אד-נוזאם [ad nauseam] ועד זרא.

 

המעניין הוא, שבכל הפאנלים בתקשורת, המלעיזים נגדי ונגד דברי, היו בכירי המשק, שוכני הג'ובים, המדושנים והמרופדים, עם משכורות עתק [על כלום עבודה], עם פנסיות תקציביות, ועם פורטפוליו של דירות ע"ש כל ילד מילדיהם.

 

הם ה"סוציאליסטים הרחומים", כן?

 

ואילו אני, ה"קפיטליסטית האכזרית", כן? הגעתי לאולפנים – העשירים והמקושרים כלשעצמם – כעצמאית, בעלת עסק קטן, שאומנם היה מצליח, אך עדיין הצריך – ככל עסק:

קישוש שקל לשקל כל חודש

מרדף אחרי לקוחות לא משלמים [תמיד מההסתדרות או נגזרותיה. אף פעם לא מחברות פרטיות!]

והתמודדות עם חוקי העבודה ההזויים, כמו גם הבירוקרטיה הממשלתית, המוצצת את לשדו ורק מחכה לו בפינה…

 

בלי ג'ובים, בלי משכורת-עתק-על-חשבון-הברון, בלי פנסיה תקציבית.

 

האבסורד האורווליאני הזה היה לא פחות ממדהים, כל פעם מחדש. אך לא הפריע להם כהוא זה.

מעמד ה"צדיקים" הזה [צדיקים בעיני עצמם, ובעיני בעלי עניין אחרים כמותם] תמיד הזכיר לי את בעלי הדאצ'ות ברוסיה סובייטית.

 

[ודאצ'ה היא בית קיט בכפר, לרוב על שפת אגם ציורי, **בנוסף** על הבית/דירת השרד שבעיר, כן?]

 

אז כהיום, היו אלה המקורבים לצלחת, הקוראים קריאות ל"צדק חברתי" מעל כל במה, תוך שהם:

 

מפקיעים רכוש מאלה שהם מאשימים כ"בעלי ההון",  ומחלקים את בתיהם ודירותיהם של אלה, למגורי מספר משפחות המצטופפות בחדר-שניים, עם מטבח, אמבטיה ושירותים משותפים לכולם…

 

יש לציין, שדבריי קיבלו גם תמיכה רבה, אך לא באותו היקף, וכן אנונימית בלבד, בחלק מן התגוביות.

מן הסתם, אנשים שפויים שאינם שבויי השקר, ומעסיקים בעיקר, לא יכולים להרשות לעצמם לשקף את המציאות כפי שהיא באמת, פן יבולע להם.

ההסתדרות היא מקור השחיתות והכשל של שוק העבודה.

 

אמנם, ניתן לחוש רווחה קלה, לאור העובדה שזה כבר לא יום משמעותי בארץ, ואולם זו אשליה:

תפיסות העולם התעסוקתיות מבית ההסתדרות, לגמרי הטמיאו את שוק העבודה. הן מקובלות כתפיסות ה"נכונות", ה"חברתיות", וה"אמפטיות" ל"מוחלשים".

 

מזל שיש הייטק.

אף תעשייה אינה מושלמת, ולא יכולה להיות, כי בבני אדם – ולכן, בטבע האנושי – עסקינן, אך ההייטק מזכיר לנו את ההבדל בין מריטוקרטיה לבירוקרטיה.

לא בכדי, החוזים שם אישיים. לא קיבוציים.

 

אז הנה כי כן, נעלה את ההסתדרות על ראש שמחתנו.

ובבניין המריטוקרטיה ההייטקיסטית, ננוחם.

ההסתדרות משתינה על כולנו!
(ועוד מהמקפצה)

הצביעות הבל-תאמן, בפאסון הקוזאק הנגזל של ההסתדרות,

שכביכול מזועזת מקיומו של מעמד עובדי הקבלן, למרות שזו היא עצמה שיצרה אותו,

כמו גם נהנתה ממנו, ש-נ-י-ם כמעסיק הגדול במשק (!!!)

זו ההסתדרות שיצרה את המעמד המפוקפק הזה בחוזים הקיבוציים הדרקוניים שלה
ביצירת מעמדות מלוכה ופרולטריון עם דור א', ב', ג' הנובעים מחוזים אלה [ומקרבה לצלחת הועד]

 

אז כן, מצב עובדי הקבלן הוא מקפח ולא מוסרי.


כעת, משאמרנו זאת, ניתן להתפנות ולהצביע על האשמה האמיתית: ההסתדרות.

 

ארגון העובדים הנלוז הזה, הוא הוא שהמציא את המנגנון הנצלני
הוא הוא שדאג במשך שנים רק לוועדים הגדולים
ונזכר בעובדים החלשים רק בגלל המחאה החברתית.

 

ואז, אחרי כל זאת, ההסתדרות מאיימת בשביתה כללית במשק כדי לגזור קופון יחצ"ני!

 

כי לא אכפת לה מהעסקים היצרניים באמת שיידפקו [הם מאיימים על אוכלי החינם שבה]

וכדי לכסות על ערוותה ביצירת הבעייה!

 

הרצחת וגם ירשת?
מסתבר שכן.
 עובדות, זה מכבר לא משנות

 

ומסתבר שגם סוציאליזם יכול להיות לגמרי חזירי.

להלן 4 צעדי פעולה מיידיים ואפקטיביים
לו ההסתדרות היתה חפצה באמת בפתרון סוגיית עובדי-הקבלן

כמה? כמה צביעות, ניצול ציני של המשק וחוסר בושה, יושר או יושרה יכולים להיות באדם אחד, במוסד אחד?

 

מאיומי השביתה הכללית שתוכננה להיום וההתעללות בכולנו עד לדקה התשעים ממש היום לפנות בוקר – מסתבר שאינסוף. עופר עיני וההסתדרות משתינים על כולנו, לא פחות, ועוד מהמקפצה!

 

 

 

שביתה כללית במשק בכלל, ואפילו לזמן קצר, קל וחומר לזמן בלתי מוגבל, היא נשק ארכאי, ביריוני ולא מוסרי.

 

אבל החזקת ה*איום* בשביתה כזו לאורך שלושה חודשים (השביתה נדחתה מנובמבר), והכרזה על קיומה זה שבוע, באופן המכניס את כל המשק, אנשי עסקים ואזרחים פרטיים כאחד, לסחרור של אי-וודאות – זה כבר לא פחות משחיתות ציבורית זדונית ומהזנייה של כלל יחסי העבודה במשק.

 

 

למה?

 

 

 

כי בשוק גלובאלי ותחרותי חייבים להניע את המערכת הכלכלית ללא הפסקה כדי להצליח או לפחות לשרוד:

 

רצף ביצועי הוא היסוד להיתכנות עסקית. גם כך התדמית של המשק הישראלי בעולם היא שברירית עקב הפוליטיקה הבינלאומית והמצב הביטחוני המתפרץ תקופתית. כל עצירה נוספת רק מסבה נזק נוסף.

 

וכל *איום* בעצירה, גם אם לא מתממש, הוא אפילו חמור עוד יותר כי הוא מערער פסיכולוגית את יכולת התכנון של המשק, ובכך פוגם באמינותו הפנים והחוץ ארצית כאחד.

 

 

 

כי הנזק אינו רק תדמיתי אלא הוא גם כספי ישיר: שביתה, אפילו הקצרה ביותר, גוררת אפקט דומינו הרסני בארץ ומחוצה לה עקב סחורות שלא משוגרות ולא נפרקות, טיסות מבוטלות, פרוייקטים שנדחים ושירותי יסוד ציבוריים שאינם ניתנים, לא לאזרח ולא לאיש העסקים בחו"ל הבוחן התקשרות עם עמיתו הישראלי.

 

הפרדוקס הוא שאיום בשביתה יוצר כמעט את אותו אפקט שלילי בשל ההיערכות לה, תוך שינוי לוחות זמנים בדחק, על חשבון השירות ללקוח בארץ ובעולם.

 

 

 

כי השובתים היוצרים את הבעיה הם אלה שלא משלמים עליה כל מחיר, בעוד שכל שאר הציבור – כן משלם. ומחיר יקר.

אין משמעות מוסרית לשום מאבק, אם הוא נעשה על גבם של אחרים.

 

כידוע, המשכורת בשירות הציבורי, מונע הועדים החזקים, דופקת ללא קשר לביצועים גם בשוטף וגם ביום חופש על חשבון הברון. ובמקרה שהשביתה לא מתממשת, עדין בעלי עסקים, כמו הכותבת, משלמים מחיר, אלא שהפעם הוא אף כפול:

 

גם על ההיערכות בדחק להזזת כל פעילות שנקבעה מול השירות הציבורי למועד אחר, וגם על אובדן יום פעילות זה שבדיעבד היה יכול לייצר הכנסה כמתוכנן מראש.

 

זה כמו להסב לסעודת שחיתות במסעדה היקרה ביותר, ולהשאיר את החשבון המנופח – לאחרים.

 

 

 

כי האיצטלא הפסאודו-חברתית היא מסך עשן לסיבה האמיתית לשביתה ולאיומים בה: מפגן כוח של עיני לקראת הבחירות המתקרבות להנהגת ההסתדרות במאי השנה.

 

זהו עלה התאנה של עיני לחזור לזירה החברתית ממנה הודח אחר כבוד במחאת הקיץ האחרון כשניסיונו לחבור לדפני וחבריה כשל בשל הביקורת הציבורית שחשפה את מניעיו אלה.

 

 

 

כי הדרישה להפוך לאלתר עשרות ואולי מאות אלפי עובדי קבלן לעובדים בשירות הציבורי היא מסך עשן נוסף, לאמת אפשרית אחרת: מפקד בוחרים בכפייה.

הגדלת מצבת כוח האדם הנשלט ע"י הועדים החזקים המרכיבים את ההסתדרות הוא, דה-פאקטו, מהלך של הגדלת קאדר הבוחרים האוטומטיים של עיני לקראת 22.5.12, יום הבחירות.

 

 

 

והכי חשוב: כי פשוט לא צריך שביתה כללית במשק כדי לטפל בסוגית עובדי הקבלן.

הפתרונות ידועים. חלקם אף קיימים בצורת חוק. רק צריך ליישמם / לאכפם, בהתאמה. וזה בדיוק מה שנוכחנו הבוקר – אז למה לסחרר את כולנו מלכתחילה???

 

 

 

אבל יש עוד כמה פתרונות שעליהם לא דובר בהסכמות מהלילה וניתן לקדמם מיידית:

 

 

 

ראשית, לשנות את תנאי הזכייה במכרזים בשירות הציבורי כך שיובטחו תנאי העסקה הוגנים לעובדי הקבלן של הספקים הזוכים.

 

למשל, והצעה זו מסתובבת כבר שנים בשוק, להתנות את הזכייה במכרז בתשלום הגבוה ביותר של הספק לעובדי הקבלן, במקום רק בעלות הנמוכה ביותר ללקוח (השירות הציבורי), כפי שקורה היום.

 

מהלך כזה עשוי לשנות את כל שיטת התימחור של הקבלנים, לטובת עובדיהם, הם עובדי הקבלן.

 

 

 

שנית, להחיל פיקוח קשוח במיוחד על קבלני כוח-אדם לצורך עמידה בכל דרישות חוקי העבודה והפרשה כדין לתנאים הסוציאליים, כולל הגשת כתבי אישום על הפרות והחמרה בענישה.

 

 

 

שלישית, להרחיב את האחריות המשפטית של החברות הקבלניות בנוגע לתנאי ההעסקה של עובדיהם, שהם, כאמור, עובדי קבלן, ולהחילה גם על הגורם המזמין (השירות הציבורי או הפרטי), כדי שיהיה לו אינטרס לפקח אף הוא ולוודא עמידה במלוא תנאי החוק.

 

לו היה עיני ממקד את שיחותיו עם האוצר על-כך במקום על התעקשות לא סבירה על קליטת כל עובדי הקבלן כעובדים מן המניין, יתכן שהיום היה  לנו הסכם באופק, במקום שביתה.

 

 

 

רביעית, ההישג המשמעותי והקל ביותר יכול להגיע מהבית, לו רק עיני היה חפץ בו:

 

ההסתדרות תשב עם הועדים הגדולים שלה עצמה ותחליט על מה משרשרת ההטבות האינסופית שלהם, שכזכור אינה מותנית כלל בביצועים, הם יוותרו לטובת אחיהם עובדי הקבלן הנגזלים שאמורים, כדרישתה, להיקלט כעובדים מן המניין.

 

מה דעתכם קוראים יקרים: יוותרו על משהו? (רמז: על כלום. אבל אל תגידו שגילינו לכם.)

 

 

 

לסיכום, נבקש להציע שמעתה יהא שמו בישראל של מר עופר עיני: הרב עיני.

שהרי מה ההבדל בינו לבין כל רב ש"סניקי או אגודאי העושק את המדינה כדרך חיים? אין הבדל!

 

כמותם הוא מגן על פרזיטים שרוצים לקבל ה-כ-ל מבלי לתת כ-ל-ו-ם ;

 

כמותם הוא מגן על החזקים באיצטלא של קורבנות וחולשה ;

 

כמותם הוא תורם במישרין ובעקיפין לתרבות של בריונות כלכלית על גב מי שבאמת עובדים למחייתם ;

 

כמותם הוא עושה לביתו במסווה של עשייה ציבורית ;

 

וכמותם הוא מפזר מסך עשן פסאודו-חברתי כל אימת שבחירות ממשמשות מאיימות על שלטונו.

 

הוא שאמרנו: סוציאליזם חזירי.

 

לטור כפי שהתפרסם ב- Ynet

הרשמה לרשימת הקשר

אם אתם בעד להילחם בעריצות האחים הגדולים, פייסבוק ויוטיוב

תנו מייל לרשימת הקשר שלי, וקבלו את הסרטונים ה*מלאים* ישירות

בלי טובות שלהם, וללא צנזורה

 

(ההפצה של התוכן שלי מוגבלת אצלם, בכלל

ובפרט לסרטוני המגדר, החושפים איך הפמיניזם ירד מהפסים).

 

הם גוליית, אני דוידה, ורשימת הקשר שלנו, היא הרוגטקא שתקלע לו בול בפוני!

 

הרשמה פה בתיבה הירוקה מבטיחה ש:

גם תקבלו בטוח את הסרטון המלא

וגם זו תעודת ביטוח ליום שאחסם, או שההפצה תואט עוד יותר

 

אז: הרשם/י כעת!

ניתן בדוי, רק שיהיה שם שניתן להגות - לא סתם אותיות ומספרים סתמיים בבקשה
אתם לא פרינס ולא הבנים של אילון מאסק ;-))
אימייל שבאמת בודקים אותו תכופות - אחרת, מה הטעם? כבר עדיף לא להירשם, לא?
סליחה על ההתקרצצות - זה מניסיון. פשוט הקלידו שוב ונסגור עניין
(לא העתק-הדבק כי זה מפספס את הפואנטה)

מאד אשמח לדעתכם בתגובות פה למטה:
האם ואיך ניתן – אם בכלל – לשכנע את הקהל הרחב, בעובדות אלה? כי בינתיים יש לנו את ה"אדומים – הדור הבא"…

 

דור בור ועם הארץ, שלא ידע את יוסף, שרואה בעיות ממשיות, אך מייחס להן "פתרונות" באספמיא
שמוכרים לו בעליי עניין

 

ובטוח שהמציא וימציא את הגלגל
שהרי הסוציאליזם מעולם-לא-נוסה-עד-הסוף-כמו-שצריך…

ואם ברצונך לדעת כשמישהו מגיב לתגובתך או לעקוב אחר הדיון בכלל – יש רובריקה לבחירה בכך

מותר להסכים / לא להסכים
כל עוד הכל נאמר בצורה ידידותית ותרבותית

אני קוראת הכל ומגיבה ממש מהר