Uncategorized

כמה? כמה צביעות, ניצול ציני של המשק וחוסר בושה, יושר או יושרה יכולים להיות באדם אחד, במוסד אחד?

מאיומי השביתה הכללית שתוכננה להיום וההתעללות בכולנו עד לדקה התשעים ממש היום לפנות בוקר – מסתבר שאינסוף. עופר עיני וההסתדרות משתינים על כולנו, לא פחות, ועוד מהמקפצה!

שביתה כללית במשק בכלל, ואפילו לזמן קצר, קל וחומר לזמן בלתי מוגבל, היא נשק ארכאי, ביריוני ולא מוסרי.

אבל החזקת ה*איום* בשביתה כזו לאורך שלושה חודשים (השביתה נדחתה מנובמבר), והכרזה על קיומה זה שבוע, באופן המכניס את כל המשק, אנשי עסקים ואזרחים פרטיים כאחד, לסחרור של אי-וודאות – זה כבר לא פחות משחיתות ציבורית זדונית ומהזנייה של כלל יחסי העבודה במשק.

למה?

כי בשוק גלובאלי ותחרותי חייבים להניע את המערכת הכלכלית ללא הפסקה כדי להצליח או לפחות לשרוד:

רצף ביצועי הוא היסוד להיתכנות עסקית. גם כך התדמית של המשק הישראלי בעולם היא שברירית עקב הפוליטיקה הבינלאומית והמצב הביטחוני המתפרץ תקופתית. כל עצירה נוספת רק מסבה נזק נוסף.

וכל *איום* בעצירה, גם אם לא מתממש, הוא אפילו חמור עוד יותר כי הוא מערער פסיכולוגית את יכולת התכנון של המשק, ובכך פוגם באמינותו הפנים והחוץ ארצית כאחד.

כי הנזק אינו רק תדמיתי אלא הוא גם כספי ישיר: שביתה, אפילו הקצרה ביותר, גוררת אפקט דומינו הרסני בארץ ומחוצה לה עקב סחורות שלא משוגרות ולא נפרקות, טיסות מבוטלות, פרוייקטים שנדחים ושירותי יסוד ציבוריים שאינם ניתנים, לא לאזרח ולא לאיש העסקים בחו"ל הבוחן התקשרות עם עמיתו הישראלי.

הפרדוקס הוא שאיום בשביתה יוצר כמעט את אותו אפקט שלילי בשל ההיערכות לה, תוך שינוי לוחות זמנים בדחק, על חשבון השירות ללקוח בארץ ובעולם.

כי השובתים היוצרים את הבעיה הם אלה שלא משלמים עליה כל מחיר, בעוד שכל שאר הציבור – כן משלם. ומחיר יקר.

אין משמעות מוסרית לשום מאבק, אם הוא נעשה על גבם של אחרים.

כידוע, המשכורת בשירות הציבורי, מונע הועדים החזקים, דופקת ללא קשר לביצועים גם בשוטף וגם ביום חופש על חשבון הברון. ובמקרה שהשביתה לא מתממשת, עדין בעלי עסקים, כמו הכותבת, משלמים מחיר, אלא שהפעם הוא אף כפול:

גם על ההיערכות בדחק להזזת כל פעילות שנקבעה מול השירות הציבורי למועד אחר, וגם על אובדן יום פעילות זה שבדיעבד היה יכול לייצר הכנסה כמתוכנן מראש.

זה כמו להסב לסעודת שחיתות במסעדה היקרה ביותר, ולהשאיר את החשבון המנופח – לאחרים.

כי האיצטלא הפסאודו-חברתית היא מסך עשן לסיבה האמיתית לשביתה ולאיומים בה: מפגן כוח של עיני לקראת הבחירות המתקרבות להנהגת ההסתדרות במאי השנה.

זהו עלה התאנה של עיני לחזור לזירה החברתית ממנה הודח אחר כבוד במחאת הקיץ האחרון כשניסיונו לחבור לדפני וחבריה כשל בשל הביקורת הציבורית שחשפה את מניעיו אלה.

כי הדרישה להפוך לאלתר עשרות ואולי מאות אלפי עובדי קבלן לעובדים בשירות הציבורי היא מסך עשן נוסף, לאמת אפשרית אחרת: מפקד בוחרים בכפייה.

הגדלת מצבת כוח האדם הנשלט ע"י הועדים החזקים המרכיבים את ההסתדרות הוא, דה-פאקטו, מהלך של הגדלת קאדר הבוחרים האוטומטיים של עיני לקראת 22.5.12, יום הבחירות.

והכי חשוב: כי פשוט לא צריך שביתה כללית במשק כדי לטפל בסוגית עובדי הקבלן.

הפתרונות ידועים. חלקם אף קיימים בצורת חוק. רק צריך ליישמם / לאכפם, בהתאמה. וזה בדיוק מה שנוכחנו הבוקר – אז למה לסחרר את כולנו מלכתחילה???

אבל יש עוד כמה פתרונות שעליהם לא דובר בהסכמות מהלילה וניתן לקדמם מיידית:

ראשית, לשנות את תנאי הזכייה במכרזים בשירות הציבורי כך שיובטחו תנאי העסקה הוגנים לעובדי הקבלן של הספקים הזוכים.

למשל, והצעה זו מסתובבת כבר שנים בשוק, להתנות את הזכייה במכרז בתשלום הגבוה ביותר של הספק לעובדי הקבלן, במקום רק בעלות הנמוכה ביותר ללקוח (השירות הציבורי), כפי שקורה היום.

מהלך כזה עשוי לשנות את כל שיטת התימחור של הקבלנים, לטובת עובדיהם, הם עובדי הקבלן.

שנית, להחיל פיקוח קשוח במיוחד על קבלני כוח-אדם לצורך עמידה בכל דרישות חוקי העבודה והפרשה כדין לתנאים הסוציאליים, כולל הגשת כתבי אישום על הפרות והחמרה בענישה.

שלישית, להרחיב את האחריות המשפטית של החברות הקבלניות בנוגע לתנאי ההעסקה של עובדיהם, שהם, כאמור, עובדי קבלן, ולהחילה גם על הגורם המזמין (השירות הציבורי או הפרטי), כדי שיהיה לו אינטרס לפקח אף הוא ולוודא עמידה במלוא תנאי החוק.

לו היה עיני ממקד את שיחותיו עם האוצר על-כך במקום על התעקשות לא סבירה על קליטת כל עובדי הקבלן כעובדים מן המניין, יתכן שהיום היה  לנו הסכם באופק, במקום שביתה.

רביעית, ההישג המשמעותי והקל ביותר יכול להגיע מהבית, לו רק עיני היה חפץ בו:

ההסתדרות תשב עם הועדים הגדולים שלה עצמה ותחליט על מה משרשרת ההטבות האינסופית שלהם, שכזכור אינה מותנית כלל בביצועים, הם יוותרו לטובת אחיהם עובדי הקבלן הנגזלים שאמורים, כדרישתה, להיקלט כעובדים מן המניין.

מה דעתכם קוראים יקרים: יוותרו על משהו? (רמז: על כלום. אבל אל תגידו שגילינו לכם.)

לסיכום, נבקש להציע שמעתה יהא שמו בישראל של מר עופר עיני: הרב עיני.

שהרי מה ההבדל בינו לבין כל רב ש"סניקי או אגודאי העושק את המדינה כדרך חיים? אין הבדל!

כמותם הוא מגן על פרזיטים שרוצים לקבל ה-כ-ל מבלי לתת כ-ל-ו-ם ;

כמותם הוא מגן על החזקים באיצטלא של קורבנות וחולשה ;

כמותם הוא תורם במישרין ובעקיפין לתרבות של בריונות כלכלית על גב מי שבאמת עובדים למחייתם ;

כמותם הוא עושה לביתו במסווה של עשייה ציבורית ;

וכמותם הוא מפזר מסך עשן פסאודו-חברתי כל אימת שבחירות ממשמשות מאיימות על שלטונו.

הוא שאמרנו: סוציאליזם חזירי.

לטור כפי שהתפרסם ב- Ynet