אורית-קלייר

ותתפלאו, אך דווקא מר פרץ אשם קצת פחות, כי הוא בסך-הכל משחק לפי הכללים הציניים והידועים מראש של הסביבה הפוליטית בה הוא חי. הציבור, לעומת זאת, מתנהל ביומיום באופן שהופך את תמיכתו האוטומטית בחוק, תחת איצטלה פרו-סוציאלית, לצביעות של ממש.

גם על האחד וגם על השני אין לעבור לסדר היום, ללא כל קשר לדעה בעד או נגד החוק.

עמיר פרץ

ראשית, המניפולציה הזולה. 

עמיר פרץ, כוכב לשעבר, האנטי-גיבור הקלאסי ש"עשה את זה", מצוי במצוקה תדמיתית וממשית כאחד.
את מקומו כמגן הפרולטריון וכאיש השעה, תפס המלך החדש, יו"ר ההסתדרות, עפר עיני, שאיכשהו מצליח גם להיות יקיר העם, גם לא לריב עם אף בעל הון בפומבי וגם לנהל את המשק מאחורי הקלעים.

את מקומו כנציג ה"לובי החברתי" במפלגת העבודה (או בשאריות שנותרו ממנה) תפסה המלכה החדשה, ח"כ שלי יחימוביץ', ש"מביאה אותה בהפוכה": גם אישה, גם אשכנזיה, גם משכילה, גם רהוטה, גם תל-אביבית, גם יקירת התקשורת וגם לוחמת לצדק חברתי. שילוב מוחץ.

את מקומו כשר הבטחון תפס אהוד ברק, שלמרות כל השערוריות המטילות דופי באישיותו וברמתו המוסרית, עדיין דורך על כל היבלות האפשריות של פרץ מעצם הווייתו: גם מחליפו בראשות המפלגה, גם איש העולם הדובר אנגלית, וגם "מר בטחון" קלאסי עם קריירה צבאית מפוארת וידע נרחב בשימוש במשקפת.

האמת, כשמציגים את זה ככה, זה די עצוב. אך אין זה משנה את העובדה שפרץ צריך כותרת. צריך לחזור להיות רלוונטי, ולו לחמש-עשרה דקות בכל פעם. ואין לך דבר בדוק יותר מהצעת חוק פרטית, בכלל, ומניפוף הדגל החברתי, בפרט, להשגת המטרה. אפשר לסמן "וי".

שנית, ההתעלמות מן העובדות.

העובדה האחת היא, שהבלחתו הקודמת של מר פרץ בנושא היתה בתחילת העשור, עת גרף כותרות משך חודשים תחת הסלוגן הקריאייטיבי והבאמת מוצלח: שכר המינימום – 1000 דולר.

עוד מהלך חסר שמץ ניהול סיכונים בסיסי (דולר יכול גם לרדת, כאילו, דא) וחוסר אחריות ציבורית מהסוג הגרוע ביותר – זה הנעשה במסווה של אותה אחריות ממש. (למען ההגינות, אלה מאפיינים לאו דווקא של מר פרץ, אלא גם של מרבית מנהיגינו, לדורותיהם).

מישהו רוצה לשער מה היה קורה היום למשתכרי שכר המינימום, לו הצעתו היתה מתקבלת? להזכירכם, שער הדולר אז היה לערך 4.5 ₪.

העובדה השנייה היא, שקיימת הסכמה מקיר לקיר לכך שאין די אכיפה של שכר המינימום הקיים! האם לא ראוי, ברמת העיקרון, למצות את הקיים, להסיק מסקנות ואז לקבל החלטות? האם לא סביר להניח, שהעדר האכיפה לא רק ימשיך, אלא אף יחריף? שהרי, מי שלא יכול/רוצה לשלם את שכר המינימום הנוכחי, לבטח לא ישלמו כשזה יגבָּה, לא?

וזה עוד מבלי כלל לגעת בעובדה שלישית, הכואבת, המקוממת והמביכה מכולן: מיהם עוצמי העין הנותנים ידם לאי-עמידה בתשלום שכר המינימום, אם לא הממשלה והשירות הציבורי, דרך המכרזים בהם זוכים אוטומטית קבלני כח-האדם המציעים את המחיר הנמוך ביותר, לגביו ברור לכל בר-דעת שאינו יכול לכלול, מתמטית, את שכר המינימום?

שלישית, הכשל האישי.

מה עשה מר פרץ לטובת אכיפת חוק שכר מינימום משך חמש-עשרה (!) שנה, מאז 95', בהן שימש בתפקידים הכי רלוונטיים לנושא: יו"ר ההסתדרות, ראשות מפלגת העבודה (ע-ב-ו-ד-ה, הללללווו), כהונה כשר בכיר בממשלה? את מי יש לו להאשים במצב, אם לא את עצמו, כחלק מן המערכת, חלק מן השיטה?

נראה שנדרש לאלתר תפקיד חדש בכנסת: זגג. רק כך נוכל להסדיר אספקה סדירה של מראות, לצורך התבוננות עצמית מעמיקה של נבחרינו יפי הנפש, הדואגים ל"עם".

רביעית, האתוס השקרי.

שוב התפיסה הנלוזה לפיה "כל המעסיקים עשירים וגזלנים". כבר נדרשנו לכך בעבר ולכן רק נזכיר: רוב המעסיקים במשק א-י-נ-ם נוחי דנקנר או סמי עופר או יצחק תשובה. אלא, הם בעלי עסקים קטנים ובינוניים הנלחמים על הישרדותם. ממש כך!

האם מר פרץ חשב גם עליהם במירוץ לכותרת? אם הם יקרסו, מה יקרה לעובדיהם? האם, באופן פרדוקסלי, דווקא מתוך רצון – ואפילו כן – לעזור לשכבות החלשות, לא תגבר האבטלה בקרבן, תוך הרס נוסף, "על הדרך", של שאריות מעמד הביניים היצרני?

כל שאנו מבקשים הוא לשקול גם את הסכנות האלה. ואת זאת ניתן לעשות, רק תוך פרידה מכל מה שהוא פופוליסטי. ולמען הסר ספק: לכותבת אין אינטרס ישיר בנושא, היות שעובדיה וספקיה משתכרים הרבה למעלה משכר המינימום.

חמישית, המשחק המכור.

גם מר פרץ, יוזם החוק, הסכים שהוא "יכנס לתוקף בהדרגה". אתה הבנת את זה, ברוך? לא? הבה נבאר:

המקביל בשפה הדיפלומטית הוא "השיחות היו פוריות", בשפה היח"צנית: "הוא ער ומתלוצץ עם רופאיו" ובשפה הפוליטית: "נגזור כעת קופון תקשורתי, נחזק המיתוג החברתי ואז ניתן לזה להתמוסס בדרך כל ה'הדרגות'. מי יזכור? בינתיים תהיה עוד שערורייה, או חלילה מלחמה, אח"כ בחירות. ועד אז – אלוהים גדול ".

התרגום הנ"ל עשוי גם להסביר את תמיכתו האולי מפתיעה, של נשיא איגוד לשכות המסחר, אוריאל לין. למה להתנגד למשהו שנשמע טוב וממילא לא יקרה?

בידיעה נפרדת נמסר, שהסטודנטים עודם מחכים להפחתה המ-ד-ו-ר-ג-ת בשכר הלימוד, שהובטחה…מתי? במילים אחרות, מהומה רבה על לא מאומה. מה שמעצים את ארבע הנקודות הקודמות.

הציבור

הצביעות של מר לוי וגברת כהן, תמיד מדהימה מחדש. אין בה זדון. יש בה חוסר מחשבה, חוסר הבנה ואי-לקיחת אחריות פושעת. כ"קונטרא", הם נעטפים בלהט חברתי מדומה, מול החדשות בטלוויזיה, ונאחזים בטוקניזם (התנהגות סמלית המסתירה אמת אחרת) זול לטיהור מצפונם הרדום, שכלל לא ידעו שטומא. במסגרת זו הם תומכים בכל חוק שנראה כ"בעד העניים" וכ"דופק את העשירים".

אז אתם חושבים שאתם "חברתיים"? אתם שונים מה"מעסיקים הנצלנים"? בואו נראה.

חברת הניקיון בבניין בו אתם גרים, אותה בחרתם כי נתנה את ההצעה הכי זולה – האם משלמת לעובדיה שכר מינימום? האם עלה בדעתכם לשאול? איך, לדעתכם המחיר הוא כה זול? בעל הבית השתגע? הוא עובד בהתנדבות?

השומר בכניסה לסופר, אותו בחרתם כי הוא הכי זול (הסופר) ושאמור לעצור בגופו את המחבל המתאבד, עבורכם – האם הרשת משלמת לו שכר מינימום? האם כל זכויותיו הקבועות בחוק מיושמות? על-חשבון מה, לדעתכם, מתאפשר כל ה"זול" הזה? הוא חייב לבוא על חשבון משהו! האם בדקתם גם את זה או רק את מחיר העגבניות?

העוזרת שאצלכם בבית, זו שבלעדיה אין לאף איש/ת קריירה סיכוי להצליח – האם אתם משלמים לה גם כשאינה באה, עקב מחלה? האם אתם משלמים לה חופשה שנתית? דמי הבראה? האם אתם דואגים שתשב מידי פעם, כפי שדאגתם (בצדק), בזמנו, לקופאיות בסופרפארם? שתשתה? שתאכל משהו? או שאתם תופסים זאת כ"מריחת" זמן מחוצפת וכעצלות לא ראויה?

בטיול בניו-יורק, כשהתלהבתם מהבגדים הזולים עד-כדי גיחוך ב- Conway, כן שם, ב- 34 על ברודווי, ליד מייסיס, וקניתם עד דלא ידע, תוך שאתם בטוחים שמצאתם את "דיל" חייכם – בדקתם פעם את התוויות? אתם יודעים שהזנתם בקנייתכם את סדנאות היזע בבנגלדש? ושם לא מדובר בבגירים, אלא בכלל בילדים, והם מרוויחים ה-ר-ב-ה פחות משכר המינימום…

ובהודו, כשהתמקחתם עד צרידות, סתם בשביל הקטע וכי אתם לא פראיירים, עם נהג ריקשה שדוף, על עשרה רופי עלובים שעבורכם הם לא ניתנים כלל לחישוב, ועבורו זה עוד צ'אפאטי (מין פיתה) לילד…

יש לכולנו עוד דרך ארוכה לעשות לפני שנעז לצקצק בלשון צדקנית למול ה"מעסיקים הנצלנים" שכן/לא משלמים שכר מינימום. הם ואנחנו חלק מאותה מערכת. אנו מאפשרים אותם. חלק מהם, בדיוק כמו חלק מאיתנו, חסר בושה, מחשבה, לב ואתיקה.

אז כפי שלבישת לבן וריקוד שאנטי הזוי על המצדה, עם הזריחה, לאחר ששילמתם 3000 ₪ לסדנא, לא הופכים אתכם ל"רוחניים", למרות מה שמנסים למכור לכם, כך גם תמיכה אוטומטית בכל חוק/כותרת/אמירה שהיא "בעד העניים" לא הופכת אתכם ל"חברתיים", למרות מה שאתם מנסים למכור לעצמכם.

בסוגית שכר המינימום הכותבת מוכנה לשקול את טיעוני כל הצדדים, פ-ר-ט ל:
מר פרץ, שאג'נדה נסתרת מציצה מהצעתו, ואותו חלק בציבור, שטוב בדיבורים ריקים שאינם עולים לו דבר, אך הופך את עורו כשמגיע תורו לשלם.

למאמר כפי שפורסם ב-Ynet