השקר החברתי הגדול מכולם:
הורים רוצים להיות עם הילדים שלהם
החופש הגדול, בדיוק כמו סגרי הקורונה, מוכיחים זאת שוב ושוב
בדף זה תמצאו כמה תכנים ופורמטים בנושא:
פוסט קצר
סרטון
שני ראיונות רדיו בנושא
הפנייה לסרטון נוסף
הפנייה לפוסטים קשורים
למטה יש עוד סרטונים רבים בנושאים אחרים: זוגיות, רומנטיקה, עבודה – גללו עד הסוף
עם פרוץ החופש הגדול, וכל חופשה אחרת [מי אמר שבועיים בפסח ולא קיבל?], חשוב לומר ש:
בהחלט אין לזלזל בקושי האובייקטיבי: התפעולי, המנטלי, והרגשי, העומד בפני הורים בכלל, ובחופש הגדול בפרט.
א—ב—ל
זה הקושי שהם קיבלו על עצמם!
אף אחד לא "עשה להם את זה". זה מה שהם בחרו. [וזו זכותם המלאה!]
אי-ההלימה בין ימי החופשה של בתי-הספר והגנים, לבין ימי החופשה של מקומות העבודה [שיפשטו את הרגל, אם תהיה הלימה כזאת]
אינו סיבה, ובטח שלא תירוץ ,לטעמי, לנהי העולה מכל עבר, מהורים מרוטי עצבים וטרוטי עיניים.
שהרי כל העובדות היו ידועות בזמן קבלת-ההחלטה על הולדת הילד!
ואז שוב ושוב ,על כל ילד נוסף – ידעו הכל, ולא סתם, אלא מניסיון אישי של אותם הורים בעצמם!
כך שעם כל ילד וילד נוסף [השילוש הקדוש, לפחות], הם בחרו במודע להוסיף ולהחמיר מצב שהם עצמם טוענים שאינו בר-קיימא מלכתחילה!
רק אני רואה את הבעיה פה?
אני מבינה שלוגיקה והיצר ההורי אינם דרים בכפיפה אחת [וחבל שכך, בהיבטים רבים, גם אם לא בכולם]
אבל אם לא הסתדרתם עם ילד אחד בחופש הגדול – איך חשבתם להסתדר עם שניים? ושלושה???
אציין שאני פסיכולוגית חברתית [גם יועצת ארגונית ואישית – אבל זה לא קשור לעניינו], כך שמנתחת את התופעה בראייה חברתית רחבה, הרבה מעבר לזווית האישית.
ואכן, דבר לא השתנה מאז קודם המדינה בנדון: כל שנה, בדיוק של שעון שוויצרי, אך ללא הקרירות האלפינית, מפציע לו החופש הגדול.
וכל שנה כל הריטואל מתחיל מחדש: שוועתם של ההורים.
בפועל: זעקתו של הקוזאק הנגזל. או שמא רוצח-הוריו, המבקש רחמים עקב יתמותו.
האנלוגיה מקאברית. אני יודעת. הייתי מעדיפה אחרת.
אך הראשונה [הקוזאק הנגזל] היא ביטוי שגור, ולכן מתבקשת.
והשניה [רוצח-הוריו] נובעת מכך שלפעמים צריך להקצין, כדי לחדד נקודה.
[למען הסר ספק, לכל הפרוידיאנים שבקהל, תרגיעו: לי היו הורים נפלאים בתכלית!]
לטעמי, החופש הגדול, בדיוק כמו סגרי הקורונה, מוכיחים את מה שהורים רוצים להכחיש, או להדחיק: העובדה שהם לא באמת רוצים להיות עם הילדים שלהם!!!
זהו השקר החברתי הגדול מכולם.
בסרטון המצורף, הצולף בתופעה הנלוזה הזו של ה-נהי-ללא-לקיחת-אחריות על הבחירה האישית של הורים, מוצג ניתוח לא-מתנצל של הבעיה + הצבת מראה זו לגבי ה"אושר" בגידול ילדים, כפי שעולה מתוך תצפית אנתרופולוגית בהורים עצמם.
אני מדברת על-כך שנים. הרבה הורים כועסים עלי כשאני אומרת זאת – זה לא נעים כשהאמת מוטחת בפנים…לו הייתם רואים את הנאצות המזעזעות בתגובות לאורך השנים…
ולזכותם של הורים אחרים – וגם את זה חשוב לומר – יש כאלה שמודים באמת, או לפחות נבוכים כשמכירים בה.
בנוסף, יש סוג שלישי של הורים – למגינת הלב, זהו המיעוט:
הורים שנהנים להיות בחברת ילדיהם – אני תמיד אוהבת לראותם וקולטת אותם מיד בכל מקום: בסופר, ברחוב, בשפת הים… אי אפשר לזייף את זה, וזה ניכר מייד.
את ההורים האלה אני מחזקת ומעריכה עמוקות, והסרטון אינו מופנה אליהם!
הוא מופנה לכל היתר שתוארו לעיל…
מאד מחכה לשמוע את תגובותיכם, פה למטה, בתחתית הדף
מה דעתך על הסרטון-אודיו הזה?
מאד מחכה לתגובתך!
(פה למטה)
ואם ברצונך לדעת כשמישהו מגיב לתגובתך או לעקוב אחר הדיון בכלל – יש רובריקה לבחירה בכך
מותר להסכים / לא להסכים
כל עוד הכל נאמר בצורה ידידותית ותרבותית
אני קוראת הכל ומגיבה ממש מהר
הצלחתו של סרטון זה תלויה ישירות בשיתוף שלך!
אם לדעתך אחרים צריכים לדעת עליו – אנא שתף/י את הלינק של עמוד זה!
(לא כפתור השיתוף של יוטיוב
אלא כפתורי השיתוף הצבעוניים מימין ולמטה
או פשוט הלינק לדף הזה)
תודה מראש!
כל סרטון עומד בפני עצמו
כך שאין בעיה לדלג בין סרטונים באותה סדרה כרצונך
אבל להנאה מיטבית כדאי לשמור על הרצף
אז איפה הפופקורן? צפייה מהנה!
הרשמה לרשימת הקשר
אם אתם בעד להילחם בעריצות האחים הגדולים, פייסבוק ויוטיוב
תנו מייל לרשימת הקשר שלי, וקבלו את הסרטונים ה*מלאים* ישירות
בלי טובות שלהם, וללא צנזורה
(ההפצה של התוכן שלי מוגבלת אצלם, בכלל
ובפרט לסרטוני המגדר, החושפים איך הפמיניזם ירד מהפסים).
הם גוליית, אני דוידה, ורשימת הקשר שלנו, היא הרוגטקא שתקלע לו בול בפוני!
הרשמה פה בתיבה הירוקה מבטיחה ש:
גם תקבלו בטוח את הסרטון המלא
וגם זו תעודת ביטוח ליום שאחסם, או שההפצה תואט עוד יותר
אז: הרשם/י כעת!
עוד תוכן מקורי בנושא זה
גללו למטה לשני ראיונות רדיו, לפוסטים, ולסרטונים
ולאחריהם יש עוד הרבה בנושאים של זוגיות, רומנטיקה, עבודה - גללו עד הסוף
להלן ראיון שלי אצל גבי גזית [רואיינתי אצלו הרבה, בזמנו] שבחר להעלות מולי דווקא אשה חרדית שהיא אם ל-11 …
זה פספס את כל הדיון: הטורים שלי בנושא, וספציפית אל תעשו ילדים שאינכם יכולים לפרנס
(אל דאגה, לחיצה על הללינק תפתח בחלון נפרד. דף זה ישאר פתוח לשירותכם)
בפירוש מתמקדים במעמד הביניים החילוני, על ה"שילוש הקדוש" הנהוג בו = 3 ילדים חובה,
המוליד אף הוא – כמו החרדים, רק פחות קיצוני – יותר ילדים מכפי שהוא יכול לפרנס
להלן ראיון שני שלי אצל ורדה רזיאל ז'קונט
(הראשון היה בנושאי עבודה: על הסכנה למי שלא יהיה "ספץ", ועל "פולניות תעסוקתית" תוכלו למצוא אותו פה)
(אל דאגה, לחיצה על הללינק תפתח בחלון נפרד. דף זה ישאר פתוח לשירותכם)
זה ראיון שלא רציתי לעשות, כי קצתי בטיפול בהתנגדויות האינסופיות המנותקות מלוגיקה ומהמציאות, להן אני רגילה, ככל אדם חופשי-מילדים אחר, בארץ.
אך לאחר חיזור אינטנסיבי של המפיקה, שהבטיחה בשלל אותות ומופתים, שאוכל לדון בנושא מבלי לבזבז זמן על התנגדויות ללא הרף, הסכמתי.
וכמובן – אשר יגורתי. כפי שתראו המון זמן הלך על טיפול שלי בהתנגדויות של ורדה,
שבשלב מסוים ניסתה להפוך את הראיון לאישי, אך פרט למענה קצר, לא הסכמתי וניווטתי שוב לנושא העקרוני, מישום שכל הפואנטה הייתה דיון ענייני על הנושא – לא "וידוי אישי" [שבו גם אין לי עניין, בשום מקרה. מי שעוקב אחרי שנים, יודע, שאני מתראיינת רק בנושאים מקצועיים].
אבל מה שמדהים בראיון הזה הוא שזה בא דווקא מורדה עצמה, שנחשבת, ובצדק לדמות לא-שיגרתית, והיא באמת מיוחדת – אני אוהבת את הראש שלה, גם אם אינני מסכימה פה או שם.
כך שלכאורה, היא האחרונה שהייתם מצפים לעוצמה ועקביות כזו של התנגדות, על כל צעד ושעל…
העובדה שזה קרה גם ואפילו אצלה, ובצורה כל-כך חריפה,
עובדה זו מוכיחה שוב, עד כמה האוטומט ההורי מוטמע בחברה ובתרבות הישראלית.
[כמובן שהמקור שלו הוא ביולוגי טבעי, אבל אצלנו, בארץ, זה הרבה מעבר לכך]
פוסטים נוספים בנושא זה
אל תעשו ילדים שאין ביכולתכם לפרנס!
איך הולדה מעבר ליכולת מולידה סחרור כלכלי
הפרטת ההורות
4 הדרכים בהן הורים מסירים אחריות על ילדיהם
עוד סדרות העשויות לעניין אותך
